65 שנה אחרי מותו – זכה לקדיש על קברו

שלושה ימים בלבד לאחר שהגיע לארץ מעיראק, לפני 65 שנה, הוא נחשד כמסתנן ערבי ונהרג. שבוע לפני יום פטירתו השנה, זכה סוף סוף כדורי משה עושי, שבני משפחתו יגידו קדיש מעל קברו.

נסערים והמומים מהגילוי החדש והבלתי יאמן, הגיעו בני משפחת המנוח כשהם מלאי התרגשות. זה היה בדיוק שבע לפני יום הזיכרון של עושי. הם נעמדו בסמוך לקבר, והחלו להתפלל תוך כדי הדלקת נרות נשמה. גם קדיש יתום נאמר שם, לאחר 65 שנה שהקבר עמד מיותם. בזו אחר זו הונחו אבנים קטנות על קבר הסב שכלל לא הכירו.

זהו סיפור על אדם שעלה מעיראק, לא ידע מילה בעברית – דבר שלבסוף הובילו אל מותו. הסיפור שנחשף ב"ישראל היום", הביא לידיעת המשפחה למעשה, את נסיבת המוות – עליה מעולם לא הורשו לשאול.

את מותו מצא עושי במושב בית מאיר ב־21.4.1951. המושב הסמוך לירושלים, היה בסך הכל בן שנה וסבל מהסתננויות יומיומיות של ערבים. הלילה האחרון לחייו, היה ערב ליל הסדר. אחד מתושבי המקום ראה את עושי, וחשד בו ובמראה לבושו כי הוא ערבי. כשהורה לו לעצור, ענה לו עושי בערבית – משום שלא ידע שפה אחרת. האיש שחשד כי עושי יוציא סכין מכיסו, ירה בו למוות.

הטעות בזיהוי הגופה נעוצה היתה בעובדה שעל בגדיו התגלתה תעודת עולה של אדם בשם אליעזר קליינמן, מי שהתברר בסוף כאדם חי שאיבד את תעודתו בשער העלייה בחיפה.

האנשים שטיפלו בעניין קבורתו של עושי, לא ידעו האם מדובר ביהודי או בערבי, ולכן קברו אותו כאלמוני, בצד בית הקברות בשייח באדר, סמוך לבית המשפט העליון בירושלים.

אבנר קארו, האחיין, היה זה שזיהה את הסיפור שהתפרסם על דודו, לאחר שאנשים ששמעו על הסיפור החליטו לחקור אותו, למען יוכל אותו אדם הקבור בקצה בית העלמין, לזכות לקבר יהודי ראוי. קארו, שמגיל 6 נאסר עליו לדבר על הדוד, הראה את הכתבה לנכדיו ההמומים של עושי.

בנו ובתו של עושי, שלקחו את מות אביהם בצורה קשה ביותר, נפטרו בדרכים טראגיות בגיל צעיר והשאירו אחריהם ילדים קטנים – אותם נכדים שהגיעו השנה לקברו מרחבי הארץ והעולם.