כל התכנים של פינחס הירש

"הנושא קשור מאוד", אמרה מרים בהברקה של אומץ. "אם אין לי שליטה ואמירה בבית לגבי מה יאכלו הילדים, זה אומר שאתה לא מאפשר לי להתבטא או לקחת אחריות!"

לקיחת אחריות על החיים מתחילה בקבלת האחר. כאשר אנו מאשימים, מנסים לשנות, לחנך, נלחמים באנשים ובהתנהגויות סביבנו - אנו מכלים הרבה זמן וכוח במטרה שלעולם לא נשיג

לא, בהחלט לא הייתי רוצה להתחלף, ויש לי הסביבה והנפשות הקרובות שלי שלא הייתי מחליף לעולם. אז מה? לכן אסור לי לקנא?

שלמה המלך היה החכם מכל אדם. לא לחינם הוא לא היה החכם מכל מכונה. הוא הבין דבר או שניים שאנחנו לא, והורה לנו בספר משלי "חנוך לנער על פי דרכו". כן, על פי דרכו בלבד. לא על פי דרכו של היועץ

אנחנו שווים מה שאנחנו שווים, והצד השני לא יכול להמעיט ולהוריד מהשווי הזה. כעת נותר לנו אולי רק לשמוע את המצוקה שלו, ובאמת ובתמים לעזור! ללא מטענים רגשיים שאומרים לנו "להחזיר"

האם זה הוגן לרתום את הסביבה לרחמים עליכם רק כי חסר לכם משהו בנפש? האם זה הוגן לדרוך על שותפכם לחיים רק כי אתם לא מצליחים לדבר על מה שכואב באמת ולפתור אותו?

אנחנו מצויים כיום בימי ספירת העומר, בהם אנו מציינים את מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי חכמים עצומים. ועל מה? כי הם ביזו זה את זה? חס וחלילה! הם בסך הכל לא נהגו כבוד זה בזה. זה הכל! וזה דורס ומשפיל עד אין קץ

זו בורחת לשיחת טלפון עם חברה, אחר בורח אל האייפון, זו בורחת אל הבישולים, והאחר לחדר הכושר. וכן, יש גם מי שבורח אל ה"ביטול תורה" או ה"מנחה ערבית ודף היומי"

"מה?", דוד לא האמין למה שהוא שומע. "אתה שומע מה אתה אומר? שיש לי אישה שתלטנית שלא מסוגלת ולא רוצה לשמוע את הצד של בעלה. מה היא רוצה? לדרוך עלי וזהו?"

"החרדה שלה מגירושין יכולה לרדת רק אם היא תדע שיש לצידה בעל כן, שמוכן לדבר על מה שמציק לו, ונותן לה הזדמנות לתקן ולשפר במקום לגונן עליה כל הזמן"

שטחי להביט על נתוני מסגרת כדוגמת "שתיהן רופאות", ולהסיק מכך ש"שתיהן אותו אדם", או שאם "שתיהן קפדניות ומסודרות" אז בהכרח שהן אותו האיש. זה אפילו מגוחך

פתאום הוא לא בטוח שהיא הייתה התגלמות השלימות בעולם. היו ויכוחים, היו מריבות, ודווקא בשנה האחרונה זה הפך לחריף יותר. היא לא כיבדה אותו מספיק. לא העריכה. היה לו ממש קשה

"מה הבעיה שלך?", הם אמרו לו. "ככה זה!", קבעו בנחרצות. "אתה לא צריך להבין אותה. אתה רק צריך לשתוק, לשתוק, ושוב לשתוק. רוצה שלום בית? תוותר!"

מה בדיוק עשו בני הזוג כדי לפתור את הבעיות שלהם? לא יודע. תשאלו אותם...

הוא לא מוכן להוציא מילה אחת של פירגון, כועס, מתוסכל, כל מה שאני עושה ובאה לקראתו לא מספיק

הבית המבולגן מייצר אצלכם תחושה לא נעימה, ולא דיברתם עליה! אתם יכולים לסדר את הבית עד מחר, אבל לא פתרתם כלום

אתם רואים את חיה כאשה עצמאית וחזקה. את חיים, לעומתה, אתם רואים כמי שיש להצילו מהמצב העגום בו הוא נמצא. מה אם אומר לכם כי חיים וחיה נמצאים על אותו רצף?

הנזק שנגרם מה"טיפול" הזוגי שעברנו היה כה גדול, שעד היום, כמה שנים אחרי, אנו עדיין עסוקים בתיקון העוול שהוא גרם לנו. איך נימנע מכך להבא?

היועץ שטיפל בהם פנה בייאוש להדרכה ושח את אשר על לבו: עשיתי כל אשר יכולתי, כך אמר בכאב. מה פספסתי? האם היה עלי לזהות משהו שלא זיהיתי?

שימי רצה אמנם מישהי שתאזן אותו, אך בשום אופן לא מישהי שתשנה אותו! אותו הדבר לגבי רינה. שניהם רצו לחיות עם האיזון, אבל לא להתבטל ולחוש שהם לא בסדר