כל התכנים של פינחס הירש

האם ההבנה כי איננו אשמים וכי הטלת אשמה מיותרת, פירושה גם כי אין צורך בבקשת סליחה?

רבים חותרים להשיג בזוגיות שלמות עד כדי כך, שבשלב מסוים הם מאבדים את הטעם באותה שלימות שהם חתרו כל כך להשיגה

אני אשם? לא! אני פועל על פי הרגשתי ותחושתי, ואני אדם עם חסרונות. פנה ליוצרי שעשאני... אני יכול לשפר? ודאי! אני יכול להבין מה מציק לזולת ולי, ולפעול בתיאום כך ששנינו נצא מרוצים

דוד לא קיבל תמיכה מעולם, ולא בגלל שיעל לא מסוגלת. פשוט בגלל שהיא המסכנה הנצחית. ולא רק שהיא מסכנה נצחית, אלא גם דוד הוא החזק הנצחי. ואיך אפשר לדרוש ממסכן לתמוך בחזק?

אנו חשים כי אם נאמר משהו או נבטא תחושה נעימה פחות שקיימת בנו כלפי השני, אנו בעצם "הורסים", ולכן אנו הופכים באותם רגעים לאנשים "נאצלים", ובולעים עוד ועוד תחושות ורצונות

אם אנו יודעים כי "זו המציאות", והתנהגותו של האחר צפויה מראש ולא ניתן לשנותה, מדוע זה מרגיז כל כך כאשר זה קורה בפועל?

מה ההבדל בין מעורבות להתערבות, ומי צריך לקחת אחריות כאשר ההורים מתערבים במה שנעשה בין בני הזוג?

מהו המרחק הפסיכולוגי, ולמה הוא גורם לכך שנחליט החלטות טובות, אבל לא נבצע אותן בשעת מעשה?

אדם שאשתו משתפת אותו בקשייה לא כועס ומתמרמר, אלא מקשיב ומנסה לעזור. ואם המצב הוא לא כך, כנראה שהוא חווה את השיחות הנ"ל בצורה אחרת

אני רוצה שאשתי תהיה יצירתית יותר ושתיצור גיוון בחיינו, אבל זה לא קורה. האם אני פוחד לשלם את המחיר?

אנחנו רוצים לדעת שאנחנו מודעים למרחב בו אנו חיים, כולל לסכנות הטמונות לנו, וכאשר אנו רואים בסביבה משהו לא מוסבר, מתערערת בנו תחושת הביטחון

כולם מחמיאים לנו כמה אנחנו זוג למופת, אבל בתוך הבית אין דבר אחד ששנינו מסכימים עליו, ואנחנו תמיד נגררים לוויכוחים. מה עושים?

הבעיה מתחילה כאשר דעתי ועמדתי הם לא רק איזה הגיג רעיוני תיאורטי שהאדם הכי קרוב אלי מבין בצורה אחרת, אלא מסתתר מאחוריו צורך אמתי שלי