כל התכנים של פינחס הירש

נסו את זה בבית. אבא ובן, בעל ואשה, דוד ואחיין, שכן ושכנה, וסתם יהודי ויהודי. כולנו יהודים החפצים בחיים ובוחרים בטוב

אל תצהירו, ואל תשאפו. זה לא טוב, לא לכם, ולא לאגו שלכם. הצהרות מחפות על אגו פצוע שמסרב להתבוננות עצמית, אבל לא באמת מתקנות אותו

טיול אקסטרים או קפה במרפסת? מה אתם חושבים שיעשה לה טוב יותר?

מה גורם לנו לשחזר את הדפוסים של עצמנו, ולחזור שוב ושוב לאותם מקומות שפוגעים בנו?

תלמדו מהטעות שלי, ואל תיצמדו יותר מידי לחינוך האדם השני כיצד הוא צריך לפרוק את רגשותיו. פשוט תקשיבו לו

מה עושים? איך אפשר לומר למישהו "תסלח, אפילו שלא ביקשו ממך כמו שצריך?". נראה שהתשובה על זה נעוצה בהבנת מערכת יחסים קרובה באופן כללי

לפתע אנשים מתחילים לדבר על מה שמפריע להם, גם אם זה לא מקובל, וגם אם בספר החוקים לזוגיות מאושרת שקנה הבעל בכמה שקלים בדוכן בבית הכנסת כתוב אחרת

כאשר תעברו בין הגזרים, ותביטו לימינכם אל האהבה, תוכלו להתחמם בה ולא לקפוא מהאש הקרה של השנאה היוקדת שלשמאלכם

איך אני מתנהג, איזה דו פרצופי אני, אני אדם מעצבן שכל היום מתעלם ממנה, אני לא באמת מקשיב לה אף פעם, אני "משחק" את תפקיד הבעל הטוב, אבל באמת מסתתר בתוכי שד בדמות אדם

אתה מחליט שהיום זה נגמר. אתה שם סוף לכל השטויות האלה ופותח דף חדש. אתה ניגש אליה ואומר את טעות חייך: "בואי נשכח מהכל. זה לא הייתי אני, מעכשיו דף חלק"

החיים שלנו לא נותנים מנוחה. אשתי מגדירה את זה כמו להיות בגד במכונת כביסה שמתגלגלת ומתגלגלת, ועד שאתה מנסה לראות משהו ולקחת נשימה, הסיבוב הבא כבר יצא לדרך. אבל מה אנחנו באמת צריכים?

אנחנו כבר לא נהפוך מדיינים בבית הדין לחברי סנאט בארה"ב או לפעלולני קרקס. החיים שלנו כבר קיבלו גוון וצורה, ואנחנו לא יכולים לקחת החלטות שלנו אחורה. אבל ערן עדיין רוצה לבחור

אנחנו משום מה רגילים למונח "אשתו כגופו". אז זהו, שלא! אשתו היא גופו ממש. אם פגעו באשתך, פגעו בך

כאשר אנו "מפקידים" בחשבון בנק האהבה שלנו, אנו לא רק יכולים "למשוך" טכנית בגלל שהפקדנו. זהו לא באמת בנק שיש לנו יתרה לניצול רק כי הפקדנו

נו, תשאלו אותי "ולמה זה מעצבן אותך?". מה אכפת לי אם הם בטוחים שהם מושלמים? איפה זה נוגע לי בנקודות רגישות בלב?

אתה מפחד – לאבד את מה שבנית. היא מפחדת – לאבד את מה שהיה ואת מי שהיא. לך המסרים מהעולם הקודם נראים מאיימים ושחורים, לה המסרים הללו נותנים יציבות וביטחון

אני לא בא לחוות דעה על דרך ההתמודדות של אבירם עם מראה חברתית אכזרית שהוא קיבל בגיל 30. זו היתה הדרך שלו. אני בא להתפעם איתכם יחד מה אפשר להוציא מזוגיות טובה ואוהבת

זה לא עובד. החרמות שלו לא משפיעות עליה, וטוב לה להיות עם עצמה לבד. "בשביל מה היא התחתנה איתי?", הוא עמד לבכות. "אני לא חסר לה בשום צורה"

לעיתים שוביניזם הוא מסכה של פמיניזם, ולעיתים להיפך. מה שבטוח הוא ששום "הורמונים" ושום טיוח, לא יצליחו באמת להפחית מהערך הסגולי שלנו כבני אדם, יחידים מסוגם

כל כך חבל, שבשביל לדבר באמת אנחנו צריכים לנצח שדים. הרי זה פשוט כל כך, לפתוח את הפה ולומר כמה מילים. לבטא אהבה פשוטה. לומר צורך. להיות ולא לברוח