כל התכנים של פינחס הירש

כשבאה ההצעה, כשנחשף הרצון שלו לזכות בנו, נחשפה לה האנושיות והשרטוט של האדם שהיה מולנו קם והופך לאנוש שנוגע לנו בלב. הוא מושיט לנו יד לנשמה ומבקש חיבור

במלחמה שלו הוא מוכיח עד כמה הוא זה הסובל, והוא זה שנפל "קרבן" להתנהגות הרסנית של אשתו. הוא יצליח לסחוב אליו גם אנשים שיהיו בצד שלו ויצדיקו את תחושותיו

קרב הוא לא הופעה בקונצרט. בקרב יש דם, הרוגים ואבידות. אנחנו לעולם לא ננצח אם נפחד לאבד לרגע את היציבות שלנו

מה תעשו אם חבר יגיד לכם שקשה לו מאד כשאתם לובשים חולצה אדומה ביום שני בשעה 10? ספרו על השריטות שלכם

בכל מערכת יחסים בין שני אנשים ישנה חלוקת תפקידים מסודרת. אמנם בני הזוג אף פעם לא דיברו עליה והסכימו עליה, אך עדיין היא ברורה לשני הצדדים

"תגיד, אתה בכוח רוצה לכסח בינינו? אני בא לא לפגוע בה, ואתה מנסה בכוח להוציא אותה רעה? אני ממש מתנגד"

"שניכם באתם לכאן בתחושה שהצד השני עסוק בעולמו ומשליך עליכם האשמות שאינן נכונות, ומרגיש ש'הוא הצודק'. אולי אם נניח לרגע לשאלה הזו, נוכל לתת כאן במה לכל אחד מכם לבטא תחושות"

הסיפור עם קמצא ובר קמצא לא התחיל בגירוש המכוער מהסעודה. הוא התחיל כשהשנאה פעפעה עוד לפני כן, ואף צד לא היה מסוגל לפתוח את הדברים עם הצד השני ולהיות גלוי לב ורגשות

הפחד הגדול מלפתוח נושאים שהם "טאבו", הוא שכאשר נבין את הצד השני המעוות ואת ההיגיון שלו, אזי בהכרח כבר לא נשנא אותו, ונהפוך להיות בדעותיו או נוותר על עמדתנו הקיצונית

בין אם אתם מאלה שכועסים ובין אם אתם שייכים לצד ההוא, האדיש, שלא מוכן לקבל שהוא פגע בכלל וממאן לפייס, אתם לא חייבים, אבל אתם מוזמנים לנסות לחשוב קצת אחרת

ישנם כאלו שמוכרים לכם שוב את הלוקש הראשוני, שזוגיות היא כמעט כלום השקעה עם 100% רווח. תשכחו מזה! אם אתם רוצים להצליח, אתם צריכים לעבוד

כאשר אנו מציבים ציפיות של הבנות מעבר למה שיש, ומנסים לקבל אהבות שלא קיימות, כדאי לנו אולי פשוט לפתוח את הלב לצד שמולנו, ולראות היכן הדברים עומדים

היי, הנה, אתם מסונכרנים היטב. זוג למופת. חושבים ומדברים אותו הדבר... ועכשיו ברצינות: שניכם חושבים שצריך להרפות, וזה מה שיכול לתרום לשלוות הנפש

אתם יודעים מה הבעיה? כאשר אנו מתבגרים וקולטים לפתע כי אולי יש בנו קול שאומר לנו שהוא מואס בשעבוד הבלתי סביר לאותה דעה "שותפה" בחיינו

"הנושא קשור מאוד", אמרה מרים בהברקה של אומץ. "אם אין לי שליטה ואמירה בבית לגבי מה יאכלו הילדים, זה אומר שאתה לא מאפשר לי להתבטא או לקחת אחריות!"

לקיחת אחריות על החיים מתחילה בקבלת האחר. כאשר אנו מאשימים, מנסים לשנות, לחנך, נלחמים באנשים ובהתנהגויות סביבנו - אנו מכלים הרבה זמן וכוח במטרה שלעולם לא נשיג

לא, בהחלט לא הייתי רוצה להתחלף, ויש לי הסביבה והנפשות הקרובות שלי שלא הייתי מחליף לעולם. אז מה? לכן אסור לי לקנא?

שלמה המלך היה החכם מכל אדם. לא לחינם הוא לא היה החכם מכל מכונה. הוא הבין דבר או שניים שאנחנו לא, והורה לנו בספר משלי "חנוך לנער על פי דרכו". כן, על פי דרכו בלבד. לא על פי דרכו של היועץ

אנחנו שווים מה שאנחנו שווים, והצד השני לא יכול להמעיט ולהוריד מהשווי הזה. כעת נותר לנו אולי רק לשמוע את המצוקה שלו, ובאמת ובתמים לעזור! ללא מטענים רגשיים שאומרים לנו "להחזיר"

האם זה הוגן לרתום את הסביבה לרחמים עליכם רק כי חסר לכם משהו בנפש? האם זה הוגן לדרוך על שותפכם לחיים רק כי אתם לא מצליחים לדבר על מה שכואב באמת ולפתור אותו?