כל התכנים של תניא לאנשים כמוני וכמוך

אז תכל'ס, איפה הקב"ה נמצא? בכל מקום? אז הכל קרוב אליו באותה מידה. רק בתורה ובמצוות - אבל רגע, לא אמרת שמלוא כל הארץ כבודו?

אולי די כבר לעשות עניין מיציאת מצרים? הבנתי, עבדים היינו, יצאנו. למה לדבר על זה כל־כך הרבה? זה קרה לפני אלפי שנים...

כל זה נכון ברמת העיקרון, אבל איך מדליקים את האהבה? ומה כאשר כל ההסברים אינם עוזרים, ואני לא מרגיש דבר?

איך אני יכול לאהוב מי שאני אפילו לא יכול לראות אותו?

אהבה היא רגש ספונטני, לא? אם כן, מה אם אינני מרגיש אותה?

שני המחנות נערכים זה לעומת זה. בסיסה של הנפש הבהמית הוא בחלל השמאלי שבלב, איבר מלא דם וחיות בהמית גועשת

קשה לי להאמין שאצליח להביא את עצמי ליראה. באופן טבעי, אני מאמין רק במה שאני רואה. את א־לוהים - אני לא רואה!

אני אוהב את ה'. יש לי הרבה על מה להודות לו. אבל ליראה אני לא מתחבר. למה צריך לעבוד את ה' דרך פחד?

מהי בדיוק כוונה בתפילה? מה אני אמור להרגיש כשאני מתפלל?

מטרידה אותי העובדה שהשורה התחתונה היא מצווות מעשיות. מה עדיף: להשקיע במודעות עמוקה וברגש חי, או לדבוק במעשה השטחי וה'יבש'?

עם כל הדיבורים על הכוח העצום של המצוות, מה עם התורה? חשבתי ש"תלמוד תורה כנגד כולם"?

בפרק הזה אדמו"ר הזקן עוסק לא במהות הנפש אלא בתוצאות בחירותיה. לא ביכולת שלנו להשתחרר ולהינתק מכל רע שעשינו, אלא במה שיהיה בסופו של הרע הזה ובדרך שבה יתוקן

למה ביהדות כל הזמן מבקשים ממך כסף לצדקה? אני אוהב את הדת שלי רוחנית לגמרי, בלי כספים, בלי תרומות ובלי התרמות

אם ה' נמצא גם בעולם הזה, מדוע אי־אפשר לראות/לתפוס אותו?

זה אדיר, אבל לא מציאותי. אני לא מרגיש את נוכחותו של ה' בחיים שלי. כנראה אני פשוט לא ברמה המתאימה.

הסברת לי כבר למה רשימת הדרישות שעבודת ה' מציבה לפני היא לא סיבה לדיכאון. נניח. אבל לא להיות בדיכאון זה לא מספיק, אני רוצה שמחה!

מותר הוא מצב סתמי, שכן עצם העובדה שהדבר מותר, אינה אומרת שראוי לעשותו. היכן, אם כן, נמקם את המותר?

"אהבת ישראל" - זה גדול מדי בשבילי. אני אוהב רק בני משפחה וחברים קרובים. "כבוד ישראל" נשמע לי מספיק בהחלט - להתייחס בכבוד ובדרך ארץ לכל אדם. מה רע?

תכל'ס, אני מי שאני. האמונה די רחוקה ממני, ואין לי מוטיבציה לשנות את המצב. בכל מקרה, לא נראה לי שאדם יכול לשנות את הטבע שלו.

לשמוח בעבודת ה'? עבודת ה' היא הסיבה העיקרית לכך שאני עצוב! למרות כל מה שאני רוצה בעומק הלב, אני מוצא את עצמי שוב ושוב נמשך למטה...