כל התכנים של מנוחה פוקס

היא לא רוצה את המתנות ולא את הטובות, היא אומרת שהיא מסתדרת בלעדיהן

אנחנו פנויים, אין שום דבר בחיינו חוץ מהנכדים – אבל ההורים שלהם מסרבים להיעזר בנו. למה?

אני רוצה לחנך את הילדים כפי שאני רואה לנכון, אבל כלתי מסרבת. חשוב לה שאעשה דברים בדיוק בדרך שלה

מה פעמים הבטת בו בקנאה, וחשבת לעצמך: "הלוואי שהייתי כמותו?". אלף פעמים! עכשיו הסתכל עליו, אבל חשוב לעצמך: "אני בדיוק כמוהו"

בתי כעסה עלי והרגישה שאני לא מתחשבת. אני נפגעתי ממנה והרגשתי שהיא לא מתחשבת בי... מי צודקת?

אצלנו בבית גידלנו שלשה ילדים שכולם ידעו שבשעת הסעודה - לא קמים מהשולחן, ופתאום ההורים שלו אומרים לי: "תני לו!", "הוא קטן!"

זה הבית שלי. אם ההורים לא משתלטים על הילד, אני צריכה לסבול ממעשיו?

בפעם הבאה שתרצו לומר שילדכם עקשן, בדקו מה הוא מרוויח ומה הוא מפסיד

מצד אחד אני נותנת את הנשמה, מצד שני רוצים שלא אתערב ולא אחנך... זה הגיוני?

אחר כך אני שואלת את עצמי: "איך אקנה רק לליבי? ומה עם דסי? היא תקנא". האם באמת זה צריך להיות כך, שכל מה שאני קונה לאחד אני צריכה לקנות גם לאח?

אני אוהבת את כולם, כמובן, ונראה לי שבאותה מידה, אבל התשובה הזו לא מספקת אותם. מה עונים?

מי התחיל קודם? זה כנראה לא משנה. העיקר שאלו מפרים את אלו

מי צריך לעבוד ולנקות את הכיתה?

לפעמים זה טוב, להסתפק במועט. אבל כשמדובר על השקעה עבור אחרים – כדאי גם קצת יותר

המילה "אבל" היא מילה חשובה, כשהיא מאפשרת לשני להחליט, ליהנות ממנה או ללכת אחורה

רוצים לתת למישהו אהוב מתנה משובחת? תנו לו את מתנת הזמן

אילן החלילן מוזמן לשמחה... אבל איזו שמחה זו?

אנחנו לא בנים יחידים בעולם. דעות ורצונות יש לכולם. בואו נצא מנקודת הפתיחה הזו

האם טוב שידעו הילדים משהו מתוך הדברים הללו, אולי לא נורא שישמעו מעט, או להחביא הכול ולשמור על הילדים תמימים?

יש כל כך הרבה ספרים אחרים, נפלאים, אבל בספריה – מה שמושך אותם אלו הסיפורים המפחידים. מה עושים?