כל התכנים של הרב משה שיינפלד

אנשי דור המבול השתמשו ביסוד המים שלהם באופן מופרז, הם הגבירו את התאוות החומריות בצורה חזקה עד כדי כך שהאדמה הושפעה לרעה. אומר אלוקים, אני אנהג עמהם במידה כנגד מידה, הם חטאו במים, הם ייענשו במים...

כשהשופט הרוסי ראה את היהודי שבא לתת עדות אופי על יהודי אחר שכלל לא הכיר, הציב בפניו אתגר: "אני אצטט בפניך קטע מהתלמוד שלכם, אם תצליח להסביר לי את משמעותו - אזכה את הנאשם" | תובנות מפרשת חוקת

כשחזר פייבל מבית הכנסת ושמע את ריקודיו ושמחתו של זלמן, לא יכול להתאפק... רץ לשכנו ושאל מנין לך קרשים? מי נתן לך? ואז כמעט התעלף כשראה את הרישומים על הדפנות... פה נטמן... פה נטמן...

בימי חג הסוכות, כולנו יכולים לקבל - אם באמת נרצה - עין שלישית, אמנם לא באצבע, אבל האמינו נא, שבמקום יותר חשוב...

שואל התלמוד: וכי יראת שמים היא דבר קטן? לאהוב את השם, לעובדו, לשמור מצוותיו, זה משהו קטן? ידידיי, התשובה היא, שכן! אלוקים מבקש ממנו "מה". צעד קטן

יהודי מצד האמת הפנימית שלו, שייך תמיד לקב"ה. כל החטאים שהוא עושה הם רק חיצוניים! מעשיו הרעים אינם נובעים מפנימיותו, הוא לא באמת שלם איתם

פרשתנו מספרת את סיפורו של קרח, אציע לפניכם אספקט מסוים, שבסופו נבין שקרח אינו רק דמות מקראית היסטורית. קרח זה אני, אתה ואת, ובעצם כולנו. תובנות מפרשת השבוע

אקח אתכם למסע הכנה לקראת ראש השנה, מסע מרתק באחת הפרשיות המרתקות בתנ"ך, ולוואי ונצליח ליישם את לקחה...

קולו של השופר מרטיט את לבו של כל אחד ואחד מאיתנו... מה יש בו? מדוע מתחבר כל יהודי לקולו המיוחד? נגיעה קטנה, אפילו לא כטיפה מן הים...

כשבאים לדבר על חגי ישראל, יש נקודת מוצא מהותית ביותר, אשר בהביננו אותה לאשורה ישתנה עד מאוד היחס שלנו אליהם. התפיסה הרווחת לגבי מושג החגים וימי הזיכרון השונים בכל הדתות והלאומים היא שהם כשמם ימי זיכרון. מהותם ומטרתם היא לזכור את אותם מאורעות היסטוריים שהיו נחלת האומה, ולשמר את ההיסטוריה הלאומית-דתית כגורם מלכד ומאחד

יותר מארבעים שנה הוא הנהיג והנחה אותם, הוריד להם את התורה, הגן עליהם בתפילתו מפני גזירות קשות, והנה, מגיע רגע הפרידה. עם ישראל עוד רגע נכנס לארץ המובטחת, ומשה עומד לסיים את חייו הגשמיים, עתירות המעש, כאן בעולם

הגמל מסמל את הנפש - את חלק בעל החיים שבאדם, את הרצונות, הדחפים והיצרים הגשמיים. כל החיים אנו במאבק תמידי מי יהיה דומיננטי ומוביל, "הגמל" שבנו או האדם שבנו... אדם הרוכב על גמל מסמל את האדם השלם במידותיו

א' בתשרי, ראש השנה, הוא היום בו נברא אדם הראשון, ביום השישי לבריאת העולם. אלוקים נופח באדם נשמה, כמתואר בתורה "וייפח באפיו נשמת חיים", והנה, האדם מתחיל לחיות. ננסה לדמיין את הרגע שבו אדם הראשון פוקח את עיניו, הרגע הקדום ביותר אצל האדם, הרגע הטהור ביותר, רואה הוא את אלוקים גוהר מעליו, ממש במרחק נגיעה

נצטווינו על איסור "אימוץ הלב", זאת אומרת גם אם אתה נותן עשרים שקלים, אל תיתן אותם בהרגשת אימוץ הלב. אלא תיתן מתוך הרגשה של רחבות. וגם אם העני לא שם לב מה מתחולל בתוך לבך, אתה צריך להגיע להרגשה פנימית של רחבות, תן צדקה מתוך רחמים...

קבוצת חברים הוזמנו לביקור אצל אחד מחבריהם שעשה שינוי רוחני, או כמו שאומרים בשפה שלנו - "חזר בתשובה". בין שאר הכיבוד שהגיש לפניהם, היה אבטיח. אמרו החברים, מן הסתם הוא רוצה שנברך על האוכל, מה מברכים על אבטיח?

מסופר על אדם שיכור שנסע ברכבו במהירות מופרזת, לשוטר שתפסו לא היה ספק בכך שהוא נהג תחת השפעת אלכוהול. הנהג כמובן הכחיש. אין בעיה, אמר השוטר, נבדוק אם ראשך צלול, אני מצייר קו יישר על הכביש, וצעד בבקשה על הקו. אמר הנהג, אדוני השוטר, קודם כל תיישר את הקו, רק אחר כך אצעד עליו...

בני ישראל שוהים במדבר בתנאים של בית מלון בן אלפי כוכבים, לא חסר להם דבר! מן יורד להם מן השמיים, מים מבארה של מרים, הבגדים גדלים יחד איתם והענן מנקה אותם, הם בטמפרטורה מבוקרת... לא צריך לצאת לעבוד כי לא חסר דבר!

הוא היה עשיר גדול, התגורר בבית מפואר, היה גם תלמיד חכם וירא שמים, דבר אחד העיב על אושרו של זלמן - שלש בנות מבוגרות לו בבית, שיושבות ומצפות לחתן שמשום מה בושש לבוא...

האם פרשיית רוצח בשגגה, קשורה אלינו, אל חיינו היומיומיים? וודאי שכן. שהרי "תורה" היא מלשון הוראה, הוראה רב זמנית... מהו המסר הרלוונטי עבורנו, במאה העשרים ואחת? המסר הוא עצום. אם נקלוט אותו יתכן וחיינו ישתנו לטובה...

חכמים במדרש מביאים לנו סיפור מעניין שמבטא את חכמתם הרבה של ילדי ירושלים. במבט שטחי לא כל כך מובן מהו המסר שחכמים רוצים להעביר לנו, אך כמו כל אגדות חז"ל, קצת עיון בדברי רבותינו מפרשי התלמוד, והדברים מוארים באור חדש...