כל התכנים של הרב משה שיינפלד

אברהם היה גדול האומה, ולמרות זאת הוא טרח רבות, באופן פיזי, לארח אנשים בביתו, להאכילם ולהשקותם. על כל אדם באשר הוא, גם אם הוא "גדול שבגדולים", חלה חובה להידמות לאלוקיו, ולסייע גם לקטן ממנו

אף אדם לא יודע בדיוק מתי היא השעה שלו. לכן צריך להתנהג בכל רגע ורגע כאילו זה הרגע המכריע

אלוקים מצווה את אברהם לעזוב את ארצו, והוא מבטיח לו בזכות זה שכר אדיר, בלתי נתפס. אז היכן הניסיון כאן?

בפרשה מופיעה לכאורה סתירה מתמיהה: תחילה מחליט השם להביא מבול על הארץ כי האדם השחית דרכו בגלל יצרו הרע, אבל לאחר המבול, 'יצר לב האדם רע מנעוריו' מובא כסיבה להבטחה האלוקית: לא יהיה שוב מבול. מה פשר הדברים?

היצר הרע נעמד כעני בפתח. הוא עושה את עצמו מסכן ואומלל, מבקש רק חתיכה קטנה של לחם...אבל אם ניעתר לו, הדרישות שלו רק ילכו ויגדלו

בימים הנוראים הקב"ה מתקרב אלינו כדי להקל עלינו לשוב בתשובה ולבקש ממנו סליחה. ראוי גם לנו לעשות כן, ולהקל את בקשת הסליחה על חברינו

איזו קללה יש ברכישת לחם? הפרשה מלמדת אותנו דבר מעניין על מצבו האידיאלי של האדם – כשאינו תלוי כלל באחרים

אף שוטר ושופט במרחב הציבורי לא יכול לעקוב אחרי התאוות והמחשבות שלך. לשם כך על כל אדם להעמיד לו שוטר ושופט פנימיים משלו

פרשת ראה מלמדת אותנו לשאת את העיניים ולהסתכל למרחקים. כן, גם אם זה אומר לעזוב את הטכנולוגיה המתקדמת, שדווקא היא מונעת מאיתנו לראות קדימה

בפרשת השבוע הנוכחית מלמד אותנו הבורא כיצד ניתן לזכות לקרבה אלוקית עצומה דווקא בזכות האכילה, השתיה והחיבור לגשמיות. עצה מפתיעה ומיוחדת

על האדם לירא את השם אלוקיו ולירא מפני עשיית חטאים, גם אחרי שכבר יש לו בנים ובני בנים. אל לו לחשוב, אני כבר זקנתי ושבתי, יש לי צאצאים רבים, וממילא אני כבר "מבוטח" מפני היצר הרע.

בנוסף לתוכחה הטמונה בשמות המקומות בהם חנו ישראל במדבר, כל שם של מקום מרמז גם על הנהגה ותכונה חיובית, שכדאי לו לאדם לאמץ בחייו עלי אדמות

מסע בני ישראל במדבר, מהווה גם משל למסע האדם הפרטי בזה העולם. חיי האדם מורכבים מנסיעות וחניות, פירוק ובנייה, קדימה ואחורה, מאמץ ומנוחה

סופנו שנגיע לפרשת דרכים בה יהיה עלינו להחליט ולבחור לנו את הדרך בה נלך: בדרך של יתרונות גשמיים, תענוגות וכבוד, או בדרך התורה. זו הייתה סיבת החורבן

אל לו לאדם לקנא לכבוד שמים, אם הוא לא בטוח בעצמו שאכן הוא פועל רק לכבוד שמים

בלק רואה שדרכו של עם ישראל אפופה באינספור ניסים, והוא מתחיל לחשוש שאולי הוא טעה בדרך. אולי באמת ישנה נקודת עומק מוסתרת בעולם, איזה ממד של פנימיות הצפון "מתחת" הארץ הגשמית. אולי עד היום חייתי בחושך?

אגדה במסכת בבא מציעא מלמדת אותנו מי הוא צדיק אמיתי, ומבהירה את גודל דרגתם של אהרן ומרים, שפטירת שניהם מוזכרת בפרשתנו

על האדם לא לבלוע דברים באוויר, אלא קודם להתיישב בדעתו, "לנוח על הארץ", ורק אז לקבל החלטות

חיי האדם מלאים ב"חניות ומסעות". חלקם "מתוכננים" על ידו וחלקם באים בהפתעה. חלקם נוחים וחלקם כואבים. אם ישכיל האדם לדעת שהכל קורה על פי השם, יהיה לו קל יותר לעבור את המסע

מדוע דווקא הכהנים, משרתי העם בבית המקדש, הם אלו שזוכים לברך את עם ישראל? מדוע הבורא קבע שהברכה לעם ישראל תעבור דווקא דרך הכהנים?