כל התכנים של הרב משה שיינפלד

הסיפור של הכנסת האורחים הוא לכאורה סיפור החסד הראשון המופיע בתורה, סיפור של חסד "פשוט" בין אנשים זרים, והוא מכיל בתוכו אמירה גדולה לכל עושי החסד שיהיו בעולם

אחרי הניכוש – אי אפשר לנוח על זרי הדפנה. צריך להתחיל שוב בחרישה. לא רק בשדה, אלא בעיקר בעבודת המידות שלנו

התורה חוזרת על האמונה הזו כל כך הרבה פעמים, שהעולם יהיה טוב וכל כוחות הטבע ישרתו את האדם בשלימות נפלאה, אולם בתנאי אחד – שהאדם יחיה כפי רצון השם

המציאות הזו עשויה לאתגר אותנו מאוד, משום שעלולים לעבור חיים שלמים מבלי שאדם זוכה לטעום מפרי עמלו, לפחות לפי הבנתו. עץ פרי עושה פרי

יום ראש השנה הוא יום של הריון. הכל מתפתח ביום זה. היום הזה הוא ה"רחם" של השנה הבאה וההתפתחות תלויה בידי האדם עצמו – כמובן עם עזר משמים

כמובן, ה"ועתה" לא אומר שאין לתקן את העבר, ודאי שצריך, אולם השלב הראשון בתיקון העבר הוא להתחיל מחדש, כאן ועכשיו

העונש של בן סורר ומורה הוא על שם סופו, שיש חשש שבעתיד הוא ילסטם את הבריות. מדוע אם כן מועילה המחילה של הוריו? הרי העונש המגיע לו הוא לא בגלל המרידה בהם, אלא בגלל התנהגותו המסוכנת?

התורה והמצוות הן נצחיות וקבועות והם גבוה גבוה מעל הזמן והמקום, אולם יחד עם זאת צריך חכמה מיוחדת לדעת את העת של כל דבר. מנהיג אמתי חייב ללמד את התורה בשפה המתאימה לדור המסוים הזה

אפילו רגעי אבל קשים אינם מאפשרים לנו לוותר על חיינו ועל הקדושה והיופי של גופנו, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כשאנחנו מתגודדים ומתפצלים

אותם מעשים שאנו דשים בעקב הם המאפשרים את עבודתנו הפנימית, אולם התנאי הוא שנכניס את הלב אל אותן מצוות

אדם צריך לפרט בנחת לבורא מה הוא רוצה. לא עבור הבורא, שהרי הוא מבין אף את שפת הלב, אלא עבור האדם, להחדיר בלבו את האמונה הפשוטה שהשם שומע כל מילה שלו

בקביעת ים המלח כנקודת ההתחלה והסוף של גבולות הארץ, התורה אומרת: דע לך, כל היופי של ארץ ישראל זו ההתהפכות. זו ארץ ששום דבר בה לא טבעי, כל דבר בה יכול להתהפך

כמו הרבה דברים בחיים, שיש סיבה חיצונית ויש סיבה פנימית מתחת לפני השטח, יתכן שהנימוק "הרשמי" לבקשתם של בני גד ובני ראובן - המרעה המשובח, מכסה על סיבה פנימית, רוחנית יותר

לאלוקים היו הרבה אנשים לפני, אבל הוא הוסיף אותי לאוכלוסיית העולם כי יש משהו שאני יכול לעשות ואף אחד אחר לא יכול

בלעם מתפעל מהחיבור הבל ינותק של העם היהודי על כל גווניו עם בורא עולם, ומכך שכל יהודי מחובר לבוראו, לפחות באמצעות "אוהל זמני". איך אפשר יכול לקלל עם כזה?

מונח כאן מסר, איך אפשר לחנך "סלעיים אנושיים" ולרכך "לבבות של אבן"? איך הופכים לב של אבן למקורות מים המרווים את צימאונם של מיליוני אנשים?

התכונה העיקרית שאלוקים מחפש ממנהיג, הוא היכולת להפוך מקלות חסרי חיים לעצים חיים ופורחים. מנהיג אמתי רואה אפשרות של צמיחה מחודשת וחיים חדשים באותו מקום שאחרים רואים קיפאון וחוסר חיים

זהו כוחו העצום של הפחד השלילי. הפחד לא תמיד רציונלי. הפחד עלול להשתיק ולהקפיא אותנו ובלי שום סיבה אמתית! עם ישראל פשוט פחד מהבלתי נודע

חיבתם של ישראל באה לידי ביטוי דווקא כאן, בפסוק שמציין את תפקידם של שבט לוי שהיה שייך פעם לבכורות, כדי שבני ישראל לא יטעו לחשוב שמפני שהם נדחו מעבודת המקדש הם אינם חביבים יותר בעיני השם

למרות העובדה שקרבנות הנשיאים היו זהים לחלוטין, התורה מפרטת ומזכירה באופן פרטני כל נשיא ונשיא ואת הקרבנות שהוא הקריב ביומו. השאלה שנשאלת היא – מדוע לפרט ולהאריך?