כל התכנים של סיון רהב מאיר

בשבוע שבו ממשלת האחדות התפרקה, האחדות בפרשה חזרה. על מה הדמעות הרבות של יוסף בפרשת השבוע?

פרדוקס סטוקדייל שיעזור לנו לשרוד, הדרך הנכונה לשבור חומות, הרצון להציל חיים של בני הדור השני לשואה, ודברים על זוגיות שנאמרו על ידי אסתר הורגן ז"ל

צריך תקווה לטווח הארוך, בלי תקוות-שווא לטווח הקצר. לעולם אל תבלבל בין האמונה האסטרטגית שלך ביכולת שלך להיחלץ ולהיגאל ממצבך הקשה, לבין המשמעת והאחריות הסיזיפית שלך להתמודד עם המציאות המידית

לא, אני אני לא משווה את פייזר ליהודה המכבי, אבל כדי להתגייס ולהירתם, אנשים רוצים להרגיש שהם עושים משהו משמעותי. זה הרי סרט שובר קופות, רב מכר מובטח

המדריכים שלוקחים היום מטיילים לעמק דותן מספרים את הסיפור, ומספרים גם על הזעקה שזעק שם יוסף באותם ימים, הזעקה לאחווה שעוד מהדהדת: "את אחי אנוכי מבקש"

קמפיין מיוחד לחנוכה, הקשיים של המתגיירים בקורונה, והדברים שלמד הרבי מלובביץ' מהדלקת נרות החנוכה

היום ראש חודש טבת, "עיד אל בנאת". קהילות רבות בצפון אפריקה נהגו לחגוג אותו, וכעת הוא מתחדש בישראל. הכל על היום המיוחד הזה

המשלחת הרפואית של ישראל באיטליה הסובלת מגל הקורונה השני, וזו שמסייעת לנפגעי סופת ההוריקן בהונדורס. חבל שאנחנו לא יודעים

מיוסף במצרים, דרך החשמונאים בחנוכה ועד לילדים יהודים בלונדון ובישראל של היום, האתגר הוא לשמור על השלהבת של הנר הזה

להפריד בין הסבל ההכרחי לזה שאינו, להפריד בין מגזר לאמונה, לא לשים "איקס" על השנה הזו, ולחנך במתינות. וגם: כמה מילים על חנוכה של ימינו

הם לא הכירו את א' עד שנכנסו למחלקה. הם נקשרו בו, במשפחתו ובסיפורו מבחירה, מתוך אכפתיות. ההודעות האלה מספרות סיפור אחר לגמרי מהסיפור הפוליטי

כל השנים אני קורא כאן בהתנדבות, ודווקא עכשיו כשבית הכנסת מלא וגדוש ובאו אורחים מכל הארץ לכבוד בר מצווה של ילד יתום, ניצול שואה, אתם אומרים לי לרדת?

למה חשוב להתנהל קצת בנחת, למה לא חייבים הכל ואפשר גם קצת, ואיך צריך להתייחס למוזיקה

החיים מאלצים אותנו לעתים לצאת מאזור הנוחות. הפרשה מלמדת שצריך לקחת אחריות, לחפש את השליחות שיש בכל טלטלה כזו

"בתקשורת כולם רוצים שיקשיבו להם, אבל אף אחד לא מוכן להקשיב", אומר הרב רענן. "אצלנו מילת המפתח היא הקשבה"

הפעם הראשונה שהאהבה מוזכרת בתורה, החשיבות של הפתיחות להפתעות, מניין שלג, חלום יעקב וההבדל בין סבל הכרחי לזה שאינו כזה

"אני לא כותבת כדי לפרסם אותו, אני פשוט חושבת שכדאי שעוד אנשים יידעו על הטקס הזה ועל הרוח הזו. אני לא נרגעת מהדמויות שפגשנו שם. איך יכול להיות שלא מצאתי אף אזכור לכך, בשום מקום?"

מזל שמומחים כאלה לא עמדו ככה עם סטטיסטיקות ותחזיות קודרות ליד הצעירים שיצאו ממחנות הריכוז ב-45', או ליד ילדים באוהל במעברה בשנות ה-50, או אפילו ליד ילדי האינתיפאדה השנייה

היצחקיות הזו היא תרופה לדור התזזיתי ומופרע הקשב שלנו: יצחק מזכיר לנו שהעולם בנוי גם על מסירות, התמדה, עמל והשקעה. לא רק על רגעי קצה של "וואו"

מה מזכיר לנו הסיגד בקורונה, איך לחפור בארות חדשות, עצות לבני הנעורים מחיים ולדר, איך להתגבר כארי ודווקא ללכת לישון, ואיך לאזור סבלנות