"יש כאן תעשייה שלמה שמנסה לצייר את הרב קוק כסבא טוב עם זקן לבן שאהב והכיל כל דבר שזז. אבל יש גבול, ובעיקר יש היסטוריה. מי שטיפה קרא ולמד יודע מצוין שאותו הרב קוק שאהב כל יהודי, יצא להפגין לבדו מול בתי קולנוע שנפתחו בשבת"
נו, באמת, לך תשכנע את המון העם ששי ניצן, איש החוק, הוא לא בסדר. הוא הרי דואג למדינה, לדמוקרטיה. כמעט 15 שנים חלפו מאז
מה קרה לנו, שומרי השבת, שהתחלנו לדבר ככה? שהתחלנו לחשוב ככה? למה אנחנו נכנסים כל כך בקלות לראש של הצד השני?
גם אם עשרות אלפי יהודים יתחילו ויסיימו רק את מסכת ברכות, זה דבר עצום. דף ועוד דף ועוד דף. חודשיים שלמים של שפיות, זהות, קביעות, השראה ואחדות
כולם מדברים על כך שאנחנו כבר קרוב לשנה בלי ממשלה יציבה. זה נכון, אבל האמת שבגדול, העסק עובד. מה שצריך להדאיג אותנו יותר, זה רמת זיהום האוויר שנמדדת כאן לאחרונה בכל יום. כמה אפשר עם כמויות כאלה של שנאה והסתה?
כמה משמח, כמה עצוב. מיליוני שון וג'ניפר יושבים עכשיו בליל שבת בקולנוע או במסעדה ברחבי היבשת הגדולה הזאת. אפשר לצאת ולחפש אותם, ואפשר לפחות להבין שאנחנו שגרירים חשובים מאוד בשבילם כשהם מגיעים ארצה
אחרי השבוע הזה, קצת קשה שלא להתנשא מול תפיסת עולם תקשורתית-משפטית ששוטפת ככה את המוח להמון העם. באיזו קלות אפשר למכור לדור שלם פייק-ערכים ולגרום להם למסור את הנפש עליהם
דוד מאיר הצליח להעביר לנו, הילדים, את התחושה שאוטוטו ייבנה בית המקדש, ואז מי יידע איפה בדיוק בעזרה צריכים לבנות את לשכת הפרהדרין, וכמה אמות אורכה ורוחבה, אם לא ילדי בית הספר שבקיבוץ שעלבים?
אתה צריך לעשות הבדלה במוצאי יום טוב ראשון – בצנעה. ואתה גם הולך לבית הכנסת לתפילה במניין, אבל מתפלל תפילת שמונה עשרה של יום חול. ושוב חשוב שזה יהיה בצנעה, אז זהירות עם הדפיקות של "סלח לנו", כן?
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו!". אנחנו עונים אמן, והוא ממשיך באותה כוונה: "ויהי רצון שבקרוב אני אזכה לשים גם כיפה! נו, תגידו אמן!"
למה צריך לאחל "יום כיפורים שמח"? ידידיה מאיר בדקה על יום כיפור
הטור הזה נכתב במוצאי ראש השנה בלידס שבאנגליה. אני עוד מעכל את 48 השעות האחרונות. האנשים שהזמינו אותנו לכאן להיות חלק מתפילות ושיעורי ראש השנה אמרו לנו: "קהילה כזאת עוד לא ראיתם"
"יש היום עניין כזה של רגשות אשמה. רבותי, זה יצר הרע. מה אתה כזה רשע בעיני עצמך? הלו, מה קרה? זה פשוט יצר הרע"
עזבו רגע את המספר הקדוש 61 ואת מי יגיע אליו ראשון. אנחנו עם אחד, בני אברהם יצחק ויעקב, ו"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו", כמו שכתב הרמב"ם
ברור לי שצריך ללכת ולהצביע, למרות הכול. מה עוד? ברור לי שצריך להצביע למפלגה דתית. ברור לי גם שהחזית של ארץ ישראל, ברוך השם, בוערת פחות ושהחזית היהודית, לצערנו, בוערת יותר. אה, וברור לי שצריך להצביע למפלגה שעוברת בוודאות את אחוז החסימה
בכל סיטואציה מקבילה, חולדאי היה זוכה לשיימינג. אבל התקשורת כמובן שותקת, ואם היא כבר מטפלת בשערורייה היא הופכת את היוצרות ומאשימה את הדתיים
"חודש אלול נחשב לעיר מקלט - חודש של תיקון נפש וחישוב מסלול מחדש": ידידיה מאיר מתוך פרויקט "דקה מהפרשה". צפו
אל דאגה, עוד תהיה הפגנה גדולה ומדוברת, וישתתפו בה מאות אלפים שיביעו בצורה מסודרת, אחד אחד, כל אחד בתורו, את מחאתו על מה שקרה השבוע. ההפגנה תתקיים בעוד שבועיים וחצי, בי"ז באלול
תתארו לעצמכם מה היה קורה אם באמצע ויכוח סוער על חוק המרכולים בתל אביב, למשל, או על אוטובוסים בשבת ברמת גן, או על עבודות הרכבת בשבת, היו פתאום עושים פוס, ומשמיעים שיר מזמירות שבת
"איך זה שרק דתיים עוסקים בזה? מה, יש להם זיכרון יותר ארוך?", שואל אברי גלעד, ועירית לינור מביעה חשש מ"הזיכרון החילוני, שהוא זיכרון שצריך תמונות"
