כל התכנים של ידידיה מאיר

איך בדיחה קלילה שנאמרה בהיסח הדעת הפכה להיות כותרת בומבסטית לסרטון "חשוב". כנראה שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בוואצאפ משורשרים

הוא אמנם הפסיד את ההרצאה עצמה, אך ההקלטה חזקה מספיק. "היה שופט עליון אחד שאמר 'הכול שפיט' אני אומר 'הכול פליל'. אין דבר שאי אפשר להתפלל עליו. גם על הדברים הכי קטנים"

אתה עומד מהצד ורואה מה אדם אחד עושה, איך הוא עושה, באיזה גיל הוא עושה, למען מי, מה מניע אותו – ומהר מאוד מגיע חשבון הנפש: איפה אני בסיפור? כמה זמן אני מקדיש כדי לעשות טוב לעם ישראל?

יש ביומנים האלה עוד מאות עדויות וסיפורים על אורחות חייהם של הזוג מונטיפיורי, על העמידה היהודית הגאה בכל מקום, על שמירת מצוות במסירות נפש, על התפילות, על קשר עם רבנים, על עשרות ספרי התורה שתרמו

אני חושב שיש כמה נקודות מתוך השיחה הזאת שחבל שיישארו רק ביני ובין בחור הישיבה הפרטי שלי. הרי חוץ ממנו, יש עוד כמה שמתחילים בימים אלה מסגרת לימודית חדשה. טור על געגועים ועל לימודים

איך הוקם המפעל הענק של הדף היומי, ומתי הזמן הכי טוב להצטרף ללומדים? וגם: על שיעור דף יומי מרגש ומפתיע

אבל למה להתעצבן, כשאפשר לשמעו מוסיקה טהורה, ולענות לשאלות בניגון

תוך ימים ספורים עשינו כברת דרך מרשימה. כמי שעוקב בדאגה אחרי השיח המתדרדר, אפשר לומר בפירוש שנכתבו פה פתאום השבוע טקסטים מהצד הנכון, שלא היו נכתבים קודם

שיהיה ברור: מחוללי הקמפיין הזה הם מיעוט במדינת ישראל, אבל מיעוט שיש לו רוב מוחץ בתקשורת, שמנסה להשליט את תפיסת עולמו הליברלית-קיצונית על רוב העם - על הדתיים, על החרדים ועל המסורתיים. ולא רק את תפיסת עולמו הוא מנסה להכתיב אלא בעיקר את סדר יומו הוא כופה עלינו שוב ושוב

האם התגלתה סגולה מיוחדת למציאת חניה בחניון עמוס? ומה נותן לסדרן של איקאה את הסיפוק מיום העבודה שלו?

הילדים שנולדו בזמן גירוש גוש קטיף חוגגים כעת בר מצווה. ידידיה מאיר מביא את סיפורה של משפחת אלפרט מהיישוב גן אור, שבזמן שמשפחתם וחבריהם גורשו מבתיהם, שהו בחדר לידה

בעוד המדינה כולה מזדעזעת מכמה גברים חרדיים שבקשו להחליף מקום בטיסה, נוסע אחר מספר על שערורייה שלא תקראו עליה בשום מקום

אבי גבאי מעודד תחבורה ציבורית בשבת, גלעד שרון מתלונן על טרור העפיפונים ועיריית תל אביב קוראת לכולם להשתתף באירוע של חב"ד... כשהזיוף מתייאש מלהתחפש לאמת

בין שלל התגובות שקבל ידידיה מאיר לטור שלו מהשבוע שעבר, הביקורת על השיר "צדיק", היתה גם תגובה מאחד, שולי רנד

ידידיה מאיר מנסה להבין באינה נושא "מותר" לרבנים להתעסק, לאחר שאפילו נושא הגיור הופקע מהם. ומי אמר שאי אפשר להמליח בשר בוניש-קליה?

כששמעתי את השיר – נפעמתי. אין עוד מישהו שיודע לכתוב ככה. רב-מג של מילים. אבל אז שמעתי את השיר שוב, וקצת התבאסתי. למה לראות ככה את החיים?

ידידיה מאיר קבל הרבה תגובות כועסות כשפרסם את הסרטון על הנחת התפילין בשדה התעופה, אבל אחר כך התגלה ההומור האלוקי שבו. ומה עם קצת הדתה עצמית?

ידידיה מאיר לא הזדעזע מהמערכות על התפילין. פשוט כי זה לא חדש – זו, לצערנו, התרבות בארץ. אבל את התוצאות של המערכון הזה הוא לא צפה

האם ערב מתן תורה תשע"ח אנחנו יודעים מה תפקידנו, או שאנחנו הצעצוע, הטוי, של התרבות המערבית?

בכפר סבא, בראשון לציון, בפתח תקווה, בהרצליה ובעוד המון מקומות בארץ קרה השבוע ה"אסון" הנורא: ילדים אמרו פסוקים. מיהם המתלוננים, בדיוק?