רווקות

"את בטוחה שאת לא בררנית?" שאלה אותי השכנה. ואני לא כועסת, אבל כן מאוכזבת. תנו לי לחיות את הבחרות שלי מתוך שמחה, ולא מתוך לחץ וחשיכה. הזיווג שלי בוא יבוא בזמנו. המכתב שלא יישלח לעולם

חיתנת 6 אחים אחיות צעירים, ואני יכולה רק ללמוד ממך על סבלנות, פרגון ונתינה. מכתב מהלב, למדור "המכתב שלא יישלח לעולם"

הקב"ה רוצה עוד יותר מאיתנו שכבר נתחתן, ונהיה מאושרים. ובכל זאת – אנחנו עדיין רווקים. כי הקב"ה רוצה מאיתנו משהו. רוצה שנגשים את הייעוד שלנו כאן בעולם

נדב גדליה, עיתונאי וקולנוען דתי, שנקלע שלא בטובתו לסטטוס של רווקות מאוחרת, החליט לעשות לימונדה מהלימונים, ויצר סרט מעניין – "רווק עם אלוקים". כעת הוא מספר על כך בגילוי לב לאתר הידברות

מדוע יורדת איכות הפריון עם הגיל? ומתי הכי כדאי להיכנס להריון? ד"ר חנה קטן מזכירה לכולנו את קיומו של השעון הביולוגי

"הצורך במגע הוא קיים. אנחנו הרווקות, לא הורגת את הרצון לחיבוק, לאהבה, למישהו להניח עליו את הראש" - המכתב שלא יישלח לעולם

הדסה סאסי, רווקה בת שלושים פלוס, אזרה אומץ ופרסמה ברבים מכתב אישי במיוחד שכתבה לאמה. 'טאטי, אם לא למעני עשה למען כבוד בית אבא, ואם לא למענך, עשה למען אמא', כותבת הדסה, ופורטת בכאב על נימי הנפש העדינים ביותר

איך זה קרה, שאיפשהו בדרך לאהוב - הלכנו לנו לאיבוד? מתי החתן שלך יבוא "חינם"?! אל תסתכלי על הזמן, כי מי שמחכה באמת, אין אצלה מושגים של זמן. בדיוק כמו יעקב אבינו, שעבד שנים על גבי שנים, באהבתו 'אותה'

"המכתב הזה נכתב לא רק לך, אלא לכל הרווקות במצבך, שהרגו את הילדים שלהם עוד הרבה לפני שנתנו להן סיכוי לחיות". שירה כהן מגיבה למכתב שריגש רבבות ברשת, ומצביעה על הטעות הבסיסית שביסודו

ירידה במעלית עד לקומת הייאוש, החזירה אותי למעלה עם תובנה אחת: החיים שלנו לא נמדדים בשאלה אם התחתנו או לא. רווקים, אלמנים, גרושים, אוכלים, יושבים, או בוהים – הדבר היחיד שנצטרך לתת עליו דיווח בסוף היום, בסוף החיים, זה מה עשינו עם החיים – ולא מה הוצאנו מהם

"תפסיקי לסמוך על 'פתרונות פלא'. אין קיצורי דרך למי שמבקש לעבוד את ה'. למי שמבקש לעשות רצונו יתברך. למי שמבקש לקנות לו עוד פיסה קטנה של אמונה, בעולם הזה. ולא, אל תנסי אפילו לשכנע אותי שזה קשור לזיווג שלך. כי שנינו יודעים שזה לא. הרפי ודעי שיש מי שעומד מאחורי 'פתרונות הפלא' האלה ולוחש לך: 'יוהו, שירה, זה רק אני שיכול לעזור לך. שכחת?'"

"אני הייתי קמה והולכת. בלי חוכמות", אומרת לי שפרה חברתי הטובה, תוך כדי קינוח האף של בן השלוש. "איך זה שדווקא עלייך 'נופלים' כל הטיפוסים הכי מעניינים?", היא צוחקת לעומתי ומרצינה באחת, כשהיא רואה את ההבעה על פניי. כי באותה פגישה הרגשתי, שמהמקום הכי נמוך בפתח תקווה, אפשר רק לעלות. ומעשה שהיה, כך היה

מכירים את הפגישות האלה... איך אומר בלי לפגוע... פשוט אין קשר בין המצולם לכתבה? הקשר היחיד בין שני המשודכים, הוא העובדה שמדובר בשתי ישויות המחפשות שידוך. לא יוצאים לפגישה על הדרך, בלי לברר, אחרי יום עמוס עבודה, רק בשביל לסמן וי. בחסידויות שונות, הסבטקסט של המילה "פגישה" הוא: "מתי תתקיים החתונה?" אז שלפחות אצלנו הסבטקסט יהיה: "להתחיל קשר בר סיכוי"

קרה לכם פעם שיצאתם לשידוך אבל גיליתם, אחרי פגישה אחת או עשר, שהמשודך שלכם לא באמת רוצה להתחתן... לא רק אתכם, אלא בכלל? מה גורם לאנשים להמשיך לצאת לפגישות, למרות שהם לא מעוניינים להתחייב? ולמה, אם לא ניזהר, האנשים האלה יכולים להיות גם אני, ואתם, ואנחנו?

אחרי חשבון נפש, הגעתי למסקנה שההשתדלות היחידה שאני מסוגלת לקיים עכשיו היא ההמתנה. אבל מה זה להמתין? איך מתפללים בלי לדרוש? איך מקשיבים לבורא, ומפסיקים לדבר? איך לומדים להסכים עם החלטותיו?

ככל שהחיפוש התקדם, ניתן היה להבחין בין שלוש קבוצות: "ברות המזל" מצאו את האבידה ברבעון הראשון של השיעור. "בעלות המשענת הכפולה" היו עסוקות בעיקר במעקב אחר חברותיהן, היכן הן מחפשות, ומה הבעת פניהן מספרת. ורק "המחפשות הפשוטות" נטשו את כל מה שקורה סביבן, והיו עסוקות בחיפוש... כמו בתרגיל

בדמיוני ראיתי את דנה. ילדה קטנה, שהתמקמה עמוק עמוק בתוך הלב שלי, ופתחה שם אוהל: "ברוכים הבאים לאוהל הציפיות". באוהל דנה התחילה לחיות. בכל בוקר היא הייתה קמה בזריזות, מסתרקת, מצחצחת שיניים, מכינה לעצמה סנדוויץ' – ומתחילה לצפות. לצפות שיתייחסו אליה, לצפות שייקחו אותה לטיול, לצפות לחיבוק, לצפות להצלחה, לצפות ולצפות... כך הייתה יושבת דנה ומצפה מהזריחה עד השקיעה, עד שהייתי נרדמת

כל היועצים למיניהם, כשהם מולי, תמיד שוכחים את כל הצרות שלהם ומתרכזים רק בבעיה שלי. נכון, יש הרבה אנשים שהתחתנו בגיל עשרים, אבל את החיבור האמיתי הם יצטרכו למצוא עוד הרבה שנים אחר כך. ויש אנשים שלוקח להם הרבה זמן למצוא, אבל בפנים הם התחתנו. מהשקט הם למדו להקשיב לעצמם, למה שהם באמת צריכים, ולא למה שהסביבה דורשת מהם. זו עבודה מהפנים אל החוץ. יומנה של רווקה, עמוד רביעי

העולם שלנו עמוס חוויות. אנו מייחלים להסתכל על הבריאה כעל דבר שאיננו מובן מאליו. למשל, צחוק של ילד, בעיני זה לא מובן מאליו. להביא ילד לעולם, זה סוג של נס. יש אנשים שהקב"ה מגלגל לידיהם צחוק של ילד בממוצע אחת לשנה וחצי או שנתיים, ויש אנשים כמוני, שמחכים קרוב לעשר שנים לפגוש בכלל את האדם, שאיתו אולי יזכו להביא אי פעם ילד ולהקים משפחה. יומנה של רווקה, עמוד שלישי

זוהי הרווקות: אוסף של ראיונות עבודה. עד שלעתים מגיע אלי מין רצון כזה, ללכת לראיון הזה, לשים פתק על הספסל בפארק או על השולחן בבית הקפה עם הפרטים שלי, ולתת לחתולה שמסתובבת באזור לגלם את הצד "הכנה" שבסיפור, וליילל בכנות ליד הדפים. וככה לסגור עוד כרטיס של דייט, שהייתי חייבת "רק כדי לנסות". יומנה של רווקה, עמוד שני