ניקוד

קדמונינו מסרו את נפשם על כל אות ועל כל נקודה במקרא, ואכן רואים אנו כי הם דייקו, ומעבירים בדייקנות מופלאה את הדברים כהווייתם

ספרי התורה, כידוע, אינם מנוקדים. אסור להוסיף בהם שום סימן מעבר לאותיות. כיום אנחנו יודעים את הניקוד מתוך החומש המודפס, אך כיצד ידעו זאת פעם, לפני שהיו חומשים כאלו?

העומק שבטעמים, הנקודות, התגים והאותיות: כיצד יוצר הניקוד את משמעות המילים?