פרשת ואתחנן

הוּא נִגַּשׁ מִיָּד לַמְּלָאכָה: הִזְמִין אֶת בַּעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ הֲכִי טוֹבִים, קָרָא לַקַּבְּלָנִים הַמִּקְצוֹעִיִּים בְּיוֹתֵר, וְהוֹרָה לָהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּחֳמָרִים הֲכִי יְקָרִים וְאֵיכוּתִיִּים שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוּק, כְּדֵי לִבְנוֹת אַרְמוֹן מְפֹאָר בְּאֵיכוּת גְּבוֹהָה מְאֹד

בשנה האחרונה של בני ישראל במדבר נכנסו שרידי אנשי דור המרגלים אל הבורות שכרו לעצמם בליל ט' באב. הפעם הם ידעו בוודאות שהם מתים, בשונה מכל שנה. הרי הם האחרונים שנשארו... תובנות מפרשת ואתחנן וט"ו באב

בפרשה אנו מוצאים ציווי לאהוב את השם. אך כיצד ניתן לצוות על הרגש? ואיך בכל זאת מגיעים לאהבה אמיתית?

מסופר על אדם שיכור שנסע ברכבו במהירות מופרזת, לשוטר שתפסו לא היה ספק בכך שהוא נהג תחת השפעת אלכוהול. הנהג כמובן הכחיש. אין בעיה, אמר השוטר, נבדוק אם ראשך צלול, אני מצייר קו יישר על הכביש, וצעד בבקשה על הקו. אמר הנהג, אדוני השוטר, קודם כל תיישר את הקו, רק אחר כך אצעד עליו...

גם בפרשת השבוע ממשיך משה רבנו את דבריו אל בני ישראל והפעם הוא מדבר על עצמו וכך הוא אומר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וכו אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"