מורן קורס

בשעות לא שעות הקשיבה להן – לסיפורים, לאכזבות, לתפילות. היא היתה אוזן קשבת בשבילן

היא לא "עבדה" על עצמה, או על העולם מסביבה, היא לא שיקרה – זו היתה הרגשה פנימית. היא הרגישה שזה מה שיביא את הברכה

אולי לרוב הדברים אין לנו תשובות, אך סיפורי ניסים מחזקים את האמונה והביטחון בבורא העולם

כשנאמין בזה באמת, ונרצה גאולה, נעשה את רצוננו כרצונו, ואז היא תבוא. כשמאמינים במשהו באמת, יוצרים אותו

במקום לקצץ את הבליטות של השני, בואו נמצא בעצמנו את המקום להכיל, במיוחד בימים אלה

יש לנו כוח דווקא בבקשה הפשוטה שלנו, שאנו יכולים למשוך ברכה למטה לאנשים מסביבנו הרבה יותר ממה שאנו חושבים

הדברים הגדולים מתבטאים דווקא בדברים הקטנים. הלוואי ונזכה תמיד להקשיב זה לזה

נראה לי שזאת עבודת חיים. לרצות לראות את הצחוק, את הטוב, בכל מציאות בחיים, אף במציאות חשוכה. לגלות בה את האור

איך תוכי אחד קצוץ כנפיים נשלח בהשגחה פרטית, כדי להביא את בעליו לשמוע את עשרת הדברות?

נקודת התבוננות עם מורן קורס: מסר קצר שאפשר ללמוד מהתקופה שבה אנחנו נמצאים