הכיור
הכיור הוא כלי שרת ששימש לקדושת הכהנים לעבודת המקדש
הכיור הוא כלי שרת ששימש לקדושת הכהנים לעבודת המקדש
יום כיפורים: יום שכולו חסד, היום הקדוש בשנה. יום שבו הקב"ה עושה הכל שנשוב אליו, נושיט יד ונשוב לעצמנו למי שאנו באמת
אנו ניצבים לפני יום גדול וקדוש - ל"ג בעומר, בו מרבים בשמחה, בשירות ותשבחות ובלימוד תורה
האדם חי, מתפקד ופועל במישורי הזמן והמקום. אולם פעילותו אינה בחלל ריק. לשם מילוי ייעודו האלוקי נתן לו בורא עולם נקודות חיבור אל הקדושה, הן במימד הזמן והן במימד המקום. זאת, על מנת לחשוף את מציאות הקדושה בשיממון הרוחני של העולם. מהן אותן נקודות חיבור? במה הן מועילות לנו? כיצד אנו יכולים להתחבר לקדושה באמצעותן? חיבור נשגב בין רוח וחומר
היינו שם לבד, ופתאום אפף אותנו רגש מיוחד של קדושה. השתתקנו. לקחנו ביד ספר תהילים והתחלנו לקרוא. זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי בספר תהילים. התרגשתי עד דמעות. רק לאחר יום העזנו לדבר על החוויה שעברנו. הבנתי שקרה לי משהו...
כשאנחנו אומרים "קבלה" אנחנו בדרך כלל מתכוונים לקבלת הארי ז"ל כיוון שקבלה זו מרחיבה ומפרטת בביאור הזוהר ולימודה הינו עד לעצמה על אמיתותה. קבלה זו נסמכת על אדני הזוהר הקדוש ובאה לידי מיצוי בשיטת הכוונות של הרש"ש הקדוש
בהחלט לא נעים, שעיירה קדושה ורבת חן זו, הדביקה לעצמה כתם בוץ כמעט בל יימחה, של זלזול בכבודם של נפטרים... כן, כן, תכף נעסוק בתוכן השמועה המזוויעה, אך טרם זאת בואו ונכנס עם מצלמת ההסטוריה לאותה קוברניצה החיננית
כשאתה חי בקדושה על פי תורה ומצוות, ההסתכלות שלך על הדברים עולה דרגה למקומות מאוד רוחניים. ברגע שאני מתבונן במשהו אני מצליח לראות את הרוחנית שבו, והשם זיכה אותי להביא זאת לידי ביטוי בציור
שאלה: יש נוהגים, בשעה שעולים לתורה, שבסיום הקריאה אומרים "אמת תורתנו הקדושה", ורק לאחר מכן הם מברכים "אשר נתן לנו תורתו תורת אמת". האם יש בזה חשש הפסק בין הקריאה לברכה?
בראיון לרדיו סיפר הבדרן אלי יצפאן על תחושתו בעקבות רצח הרב אלעזר אבוחצירא ("גרוני נחנק") ועל השינוי שחל בחייו בעקבות זאת: "אני מודה שהרב זיכה אותי לשמור את השבת הקדושה; כנראה שהיתה כאן גזירה"
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה