דיבור בין קריאת התורה לברכה

תשובה: אסור בהחלט להפסיק בדיבור בין הברכה למצווה, או בין הברכה לטעימה. וכגון מי שמברך "המוציא לחם מן הארץ", ולפני שבא מזון לפיו דיבר באיזה ענין שאינו שייך לסעודה, הרי ברכתו ברכה לבטלה, וחייב הוא לברך שנית אם ברצונו לאכול. וכן הדין לגבי ברכת המצוות, וכגון מי שבירך "על נטילת לולב", ודיבר מעניינים אחרים, ואחר כך נטל בידו את ארבעת המינים, שלא יצא ידי חובת הברכה, וברכתו ברכה לבטלה.

ומעתה עלינו לדון לגבי ברכת התורה הנאמרת בסיום קריאת התורה, שהיא ברכת המצוות, שהרי העולה מברך על מה שהוא קורא בתורה. האם מותר לו לומר דבר שאינו חלק מקריאת התורה לפני שיברך "אשר נתן לנו", או שאסור לו לעשות שום הפסק בין הקריאה לברכה.ואמנם רבינו הגאון רבי חיים פלאג´י בספר זכרינו לחיים ובספר חיים כתב, שאין לומר בסיום הקריאה "אמת תורתנו הקדושה", מפני שהרי זה הפסק בין הברכה לקריאה.

אלא שיש מקום להקל בזה, משום שכאן הדיבורים אינם בין הברכה הראשונה לקריאת התורה, אלא בין קריאת התורה לברכה אחרונה, שאז יש מקום לומר שאין איסור להפסיק, ובפרט שהוא מפסיק בדברים השייכים לקריאת התורה, באמרו "אמת תורתנו הקדושה". ויש עוד כמה צדדים להקל בזה. ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א האריך בנדון זה בתשובה (שו"ת יביע אומר ח"א), והעלה שאף שלכתחילה נכון יותר שלא לומר "אמת תורתנו הקדושה", מכל מקום הרוצה לאמרו יש לו על מה שיסמוך.

ולסיכום: נכון שלא יאמר העולה לתורה "אמת תורתנו הקדושה" בסיום קריאת התורה לפני הברכה, שיש בזה חשש הפסק. ומכל מקום המקל לאומרו, יש לו על מה שיסמוך.

פסקי הגר"ע יוסף שליט"א באדיבות אתר "הלכה יומית"

להרשמה למייל הלכה יומית: www.halachayomit.co.il