ראובן

באחד הימים, יצא ראובן לפגישה עסקית, ולקח עמו צרור של אבנים יקרות כדי למכרן. את צרור האבנים היקרות החזיק בידו, ולפתע, אירע אסון - הגיח שודד אלים, חטף מידו את האבנים, ונמלט מהמקום

הכהנים סיימו "ש-ל-ו-ם", ראובן פקח עיניו, ו...שקית הנעליים אינה לפניו! העשיר וראובן החלו בחיפושים קדחתניים, אך השקית לא נמצאה

פנה אל ראובן ואמר: 'אני אדאג לכם לחדר, בואו אחריי'. 'מי אתה? מהיכן יש לך חדר פנוי? כמה נצטרך לשלם?', שאל ראובן. 'אל דאגה ידידי', הרגיעו שמעון, 'יש לי חדר מיותר, תוכלו לשהות בו הלילה בחינם'

ראובן שלף את הסכום, שילם למוכר, ואמר: 'כעת אני בבעיה איך אתן לחתול לאכול ולשתות? אוכל לקחת בבקשה את קערת החלב...'.

כעבור רבע שעה כששב ראובן, חשכו עיניו... נבהל והזדעק: 'שמעון איננו, ואני אנה אני בא!', הטרמפיסט לא היה ברכב, אך דבר אחר כן היה... דו"ח על סך 700 שקלים, בגין חנייה במקום אסור!

"אנא רחם עלי", ביקש ראובן מהשוטר, "אני בעל משפחה גדולה, ובקושי מצליח לגמור את החודש. אולי תוכל נא לחפש דבר אחר שמחייב קנס קטן יותר, ובגינו תקנוס אותי..."

תגובתו המדהימה והאצילית של ראובן: 'אם הכסף מגיע לי מן הדין - אקבל אותו, אך אם מן הדין הוא אינו מגיע לי - אני מעדיף להישאר עם זכות מצוות ההשתתפות בהצלתכם, ולא לקבל על כך שום תמורה...'