אפרת ברזל

ואז, אחרי כמה ימים, הייתה עוד שיחה. הסתכלתי. ארבע שניות היא ארכה. השיחה השנייה הייתה חזקה פי כמה מכל האורך הארוך של השיחה המתלבטת הראשונה

נעמדתי מולה, הסתכלתי לה עמוק בעיניים, ואמרתי לה, באנגלית: "את יודעת? אנחנו מאיזראל. אם יום אחד תרצי לבוא לבקר בארץ היפה שלנו, תצרי איתי קשר"

מה זו בכלל התחושה הזו, שתיכף הפקק יגמר ונגיע "הביתה"? והאם באמת "ביתי הוא מבצרי" אצל כל אחד?

בתמונה יש חבורת אנשים ברקע, שמהווים את פקטור "השכנים". ואז, במרכז התמונה, יש ילד

מה קורה כשמשהו נחרב, ואיך פונים מן החורבן אל הבנייה? אפרת ברזל בשיחה מרתקת עם סיגל ציוויאק ואסתי גרינפלד

אפרת ברזל משוחחת עם הסופרת הדסה קאלוש, שמחיה את מאורעות תרפ"ט בספר שמתפרש על פני ארבעה דורות

זה חידד לי הרבה יותר את האמירה המפורסמת של ר' חיים זצוק"ל, "לרופא יש רשות לרפא, אין לו רשות לייאש". זו כבר לא בושה היום לדרוש שרופאים יהיו נחמדים אלינו

אפרת ברזל בשיחה עם ד"ר אפרת לירז על ההורים והאחים של נוער נושר. איך צומחים מתוך הכאב?

מה שאני הכי אוהבת בסבתאות שלי, דומה מאוד לחלק שאהבתי באימהות שלי. כי סבתאות מחזירה אותך שוב לחלקי אימהות ששכחת כמה אהבת אותם, בצעירותך