איה קרמרמן

בעל כורחנו אנחנו שוכחים לקיים עם הילדים שלנו שיחה חשובה, בזמן שאנחנו מניחים להם לצפות בתוכניות הריאליטי הגיע הזמן לעמעם את אור החשיבות על עולם הסלבס

לא יכול להיות שאני מפנטזת לקחת הפסקה וממאנת להגשים את הפנטזיה. להגיד "עצור, אני לוקחת הפסקה. לעצמי". אז לכל האימהות והנשים שנמצאות בנתינה תמידית ושוכחות שנתינה היא גם פנימה, זו ההמלצה שלי

לא רק סבלנות, אלא גם דברים כמו ערך עצמי, בריאות, נדיבות, כיבוד הורים ועוד ועוד

לרגע הרגשתי מועקה. חלושס בתשובה. משהו שפחדתי ממנו מהרגע הראשון שבכלל העזתי להגיד שאני חוזרת בתשובה. שנים פחדתי להשתקע, להיכנס לאזור הנוחות

הוא מתעורר אחרי שנעשה כבר החיבור, כשהרגש כבר מתערבל בבטן גם כשהמקרה רחוק ולא שייך אלינו. בגלל שזה לא הגיוני להיות נסער כל כך ממשהו שלכאורה לא שייך אלינו

כחלק ממגוון פוסטים שנכתבו בתגובה לדבריו המזעזעים של איש התקשורת הידוע, כתבה קרמרמן מסר נוקב במיוחד, עם סיום מפתיע

על כל אלו יש לומר תודה, כי כל אחד מהם הוא ילד שלו יתברך, עם החיבור המיוחד לו. תקשיבו לזקנה: אצל רבי שמעון כולם נחשבים לבנים. גם אלה שבא לנו לשרוף

מה הם היו נותנים בשביל לשמוע עוד פעם אחת את קולם, לתת להם עוד "אני אוהבת אותך" של פעם אחרונה? ואני זכיתי. שתינו בריאות, ברוך השם, ויכולתי לדבר עם אמא שלי כרגיל

בפעם הבאה שסיפרתי אותו, ביקשתי לסדר את הפאות. הוא תפס אותן, כיסה בידיים הקטנות שלו את אזור האוזניים והתחיל לצרוח: "אני רוצה פאות! אל תגזרי לי את הפאות!". באותה שנייה, כל ימי השואה בבית הספר עברו לנגד עיני

העולם מדבר אלינו ללא הפוגה. יש לו הרבה מה להגיד, לעולם הזה. אנחנו שומעים אותו לפעמים צועק אלינו, עלינו. לפעמים הוא לוחש, בדרך כלל עצות אחיתופל