זיווג
איפוס חיפוש"אחת, רק אחת מאלף סיבותיך למה לא להאמין בקב"ה - לא מצאתי"
פתאום, אחרי כל הדמעות וכל המחשבות השליליות, אני מבינה שאם אין לי אמונה אחרי כל מה שעברתי, אין לי בעצם כלום. אם אין לי אמונה להתאמן עליה עד שתגיע הישועה שלי, אז מה זה בעצם משנה אם אקבל אותה או לא – הרי גם אז אף אחד לא ערב לי שאדע להעריך אותה כמו שצריך
"בכיתי כי הרגשתי שיש נשמות כאלה, ואני ביניהן, שאולי לעולם לא יזכו להתחתן"
לכל מי שחושב שאני חזקה משום שיש לי דרך להשתפך - הטור הזה מיועד בשבילו. גם לי, בדיוק כמו לרוב הרווקים והרווקות, יש רגעי שבירה ורבים מהם גורמים לי לאבד את ההכרה. אז מדוע אני מרימה את עצמי בכל פעם מחדש, למרות שאין לי מושג איך?
