דודו כהן

זה לא טור רגיל, אלא הצצה לזרימת מחשבות אסוציאטיבית בתוך תקופה הזויה

כמה מקרים לימדו אותי שלא כל מי שמבקש צדקה או נדבה, הוא נזקק אמיתי. עד שקלטתי שהתובנה הזו עלולה להיות צרה בפני עצמה

לספוג מבטי רחמים, לאכול הרבה בחוץ, לפגוש צדיקים נסתרים וליפול ברחוב על צווארם של אנשים שביומיום אתה בקושי אומר להם שלום. טעימה מחיי המפונים מהצפון (וגם הדרום, אם תתעקשו)

שתי שיחות טלפון מפתיעות שקיבלתי באותו יום, גרמו לי להבין שהגיע הזמן לסגור מעגל חשוב

זה הזמן לנהוג כדמוקרטיה מתגוננת מפני המפלגים המקצועיים והרעילים, ולהגיד: עד כאן. גרמתם לנו שיסוי איש ברעהו, אבל מכאן ואילך אתם עצמכם תיעשו לא-לגיטימיים

או: כך צללתי לעשרות גיליונות של עיתון "אותיות", עליו גדלתי כילד בשנות השמונים

גם לכם צורם הביטוי "השבת השחורה"? גם אתם הרגשתם שינוי באקלים התקשורתי? וגם אתם שמעתם על הצדיקים הנסתרים של המלחמה?

זה לא רק טור הספד וגעגועים לסבתי, פרחה שמול ע"ה, שהלכה לעולמה לאחרונה, אלא טור געגועים לדור שלם שכבר איננו כאן. איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים ההם?

הזוועות של טבח ה-7.10 עדיין לא נשכחו, כמובן, אבל לצד כל הצער הנוראי והאבדות הבלתי נתפסות של חיילים ואזרחים - חייבים לראות גם את הדברים שעליהם צריכים להגיד תודה