דודו כהן

כבר 18 שנים שאני מקפיד על קריאת "מזמור לתודה" פעמיים ביום. איך אפשר בלי זה?

זה היה בהחלט לא נעים לראות את המחסן שלנו הרוס ולגלות שחלק מהחלונות והתריסים נפגעו, אבל אי אפשר שלא לראות את החסדים העצומים של הקב"ה בתוך כל זה

תמיד ידעתי שכסף הוא הבל הבלים, אבל בתקופת המלחמה התובנה הזו התעצמה הרבה יותר

לשתות סודה, לטבול ביסקוויט בתה ולחפש מישהו צעיר כדי שיסדר לך משהו בטלפון: כל מה שיוכיח לך שגם אתה לא הולך ונהיה צעיר יותר

אני ממש לא מהאנשים שמעירים בבית הכנסת, אבל הנה הזדמנות לעשות סדר מבלי להסתכן באי נעימות

אתם יהודים יקרים שמתנגדים לפילוג ושנאה, אז איך קרה שיצאו מתחת ידיכם כתבות שמלבות את הפילוג והשנאה?

הקב"ה שופט את הנבראים באופן מושלם, אז למה אנחנו "מתנדבים" לעזור לו, ומפרשים את המציאות כשאין לנו כלים אמיתיים לכך?

מצד אחד אני מקבל תגובות מדהימות על הטורים שלי, ומצד שני עליי לרדת על ברכיי בפני חלק מהמשפחה כדי שיואילו בטובם לקרוא את הטקסטים שהוצאתי מדם לבי. אבל יש בזה גם נקודת אור