שם טוב

בכל שנה היא גובה קורבנות, הימה הכי יפה בארצנו. היא נראית נמוכה ותמימה, אך אין תוכה כברה. יש בה סחף, ישנן מערבולות, יש הבדלי גבהים ויש להיזהר במשנה זהירות כשרוחצים בה. דיצה משתפת באירוע מצמרר שקרה לה ביום חופש שהתחיל טוב והסתיים בנס עצום, כדי להתריע ולהזהיר, ואולי כדי למנוע את האסון הבא, שלא יקרה

"לאחר שעה שמונה בערב נשמע קול המון מצד דיר אבן, הפורץ ושובר את השער, אחר כך את התריסים, את הדלתות והחלונות של החווה. המון גדול מאוד סער בכוח כהמיית מים אדירים, בצעקות, בשירים ובפזמונים עד להחריש אוזניים". תיאור אותנטי מעטו של עד ראייה שהייתה לו נפשו לשלל בהתקפה על המושבה הר-טוב בקיץ תרפ"ט, לפני 90 שנה

נשיא מועצת חכמי התורה, הרב שלום כהן, התקשר ליו"ר ש"ס אריה דרעי כדי לקבל עדכון על המצב בקלפיות. דרעי סיפר לו על השאננות והאדישות בקרב ציבור המצביעים של ש"ס, לעומת אחוז ההצבעה הגבוה במעוזי השמאל: "המצב לא טוב, אני אובד עצות". הרב הגיב: "שה' יתן לך את הכוח ושה' יעזור"

האם הפיל באמת זוכר טוב כל כך? ולמה פילים בוגרים גדולים כל כך?