מנוחה פוקס

הסתכלות חיובית על ילדינו – תגרום להם להיות הרבה יותר חיוביים. נסו והיווכחו!

אנו רחומים, כי ראינו שהוא רחום. אנו חסודים, כי ראינו כמה הוא חסוד. אנו יודעים להעביר על מידותינו לפעמים, כי ראינו זאת

אני מסתכלת לקורונה הזו בעיניים ואומרת לעצמי: אין מה לעשות, היא באה לתעתע בנו, להרגיז, לעצבן, להוציא אותנו משלוותנו

הלא רק הבוקר שמעתם שאפשר לפתוח בתי כנסת, אפשר לפסוע אליהם ולהתפלל בהם. אז מדוע אני אומרת שסוגרים אותם?

כשכואב - צועקים! זה נכון. אבל למה לצעוק על הילדים, על הבעל? על האישה? על עצמנו? ניקח את מה שאנו עושים ונעביר את זה לקו הנכון, לתדר המדויק

למרות הזמן שעבר מתחילת הקורונה, עדיין לא הצלחנו להתרגל לחופשה הכפויה. הורים רבים לא מצליחים להסתדר עם הילדים. מה הפתרון למצב הזה?

נכון, אי אפשר להגיש יד לבוס במשרד, אסור לתת יד לשלום לשכן הטוב, אבל עדיין מותר לנשק ולחבק את הילד שלנו, אז בואו נעשה זאת בגדול

בית כנסת הוא הלב שלנו, ואנחנו (לאחר חיבוטים וייסורי מוות) וויתרנו עליו, כי אנחנו נשמעים לדעת תורה!

קשה, קשה, ובכל זאת אנחנו ממשיכים בחיים. ככל שחיינו יהיו מושתתים יותר על תפילה, תחינה ואמונה, כך נצליח להמשיך למשוך בחבל הארוך

הקושי הוא ברור ומובן, ומה שנותר לנו רק לחשוב איך להסתכל עליו ולהוציא ממנו את הטוב שאפשר