את הילדים שלנו אנחנו עדיין יכולים לחבק

עוד יום ועוד יום בצל הקורונה, וקשה. קשה כל כך לשנות אורח חיים. קשה כל כך לשרוד יום ועוד יום באותו חדר קטן ומשעמם, קשה להעביר עוד אחר צהריים עם תינוק קטן ועוד כמה גדולים יותר.

כמה פניות אני מקבלת מהורים שמתלוננים ומבכים ושואלים שאלה פשוטה, וכל כך לא פשוטה: מה עושים?

כי הם מרימים ידיים, מיואשים.

הקושי ברור ומובן, ואני כמובן עונה לכל אחד כפי שאלתו.

אני רק רוצה להזכיר כאן דבר אחד: בואו נשים לב, עם הקורונה הזו שנכפתה עלינו נלקח מאתנו חלק חשוב מאוד שהורגלנו אליו.

נתינת אהבה לאחר! אהבה פיסית!

חישבו כמה חיבוקים ונשיקות של אהבה, של הרגעה, של עידוד - נאסרים עלינו כרגע: איננו הולכים לשמחות, איננו פוסעים לבית אבל, איננו צועדים לביתם של הורינו המבוגרים, איננו יוצאים לרחוב ופוגשים באקראי חבר ותיק.

לעומת זאת, עדיין לא נאסרו עלינו ילדינו. אלו שגרים במחיצתנו.

איך אמרה לי אמא אחת? אני יכולה לקום מאוחר יותר בכל בוקר, אז אני אוספת את הילדים בכל בוקר למיטה שלי ופשוט ממשיכה להתעצל יחד אתם.

להתעצל? לא!

אין זו עצלות. זוהי אהבה!

איפה היינו יכולים בימים כתיקונם לשכב כך כולם יחד, בחיבוק אחד ענקי?

מתי בפעם האחרונה הרשנו לעצמנו להתענג על קרבה כזו לילדינו אהובינו?

הנה, את כל האהבה שפעם היינו מרעיפים בחוץ - אנו זוכים להרעיף על ראשי ילדינו.

שבת, חג, מברכים את הילדים ונושקים לראשיהם. בואו ניתן לעצמנו קצת יותר, יותר זמן, יותר התרפקות, יותר הרעפת אהבה.

ילדים יונקים את האהבה הזו בכל כוחם. אם היו מעזים היו אומרים בפה מלא (ויש ילדים שאומרים) "אמא, אני רוצה עוד!".

"אבא, עוד פעם!".

שעת ערב, מתכוננים לשינה. מספרים סיפור לילדים לפני ההירדמות. תמיד אנחנו מקפידים על "עוד סיפור אחד ודי", אבל עכשיו, למה אנו ממהרים? בואו נתרפק על הסיפורים, על החיבוקים, על נשיקות ועל צחוקים.

הבוקר מגיע, איננו ממהרים לשום מקום. בואו ניקח מעט מהפנאי למען התא המשפחתי, למען האחדות, האיחוד.

תקופת הקורונה תעבור, ואתה גם הזמן הפנוי והעינוגים.

דבר אחד לא יעבור ולא יפסח על פני ילדינו.

מה?

זיכרונות הילדות שלהם!

כן, את זה הם לא ישכחו.

 הם לא ישכחו לנצח את האהבה הגדולה שהייתה בבית בתקופה זו.

הם לא ישכחו את החום ואת החמימות שאין שני להם.

יש חום של קורונה, חום שמורה על מחלה, על אי סדר בגוף, שכולנו מתפללים שלא יגיע אלינו ולא לאף אחד אחר.

ישנו חום אחר בקורונה, חום ששמור למשפחה הגרעינית שלנו. כולנו חפצים בו, והנה הוא עומד מול עינינו, קיים בכל אחד מאתנו. שמור לכל אחד מכולנו. נתפלל שנדע לנצל אותו כפי שצריך.

ניטלה מאתנו הרעפת האהבה על רחוקים יותר. בואו ננצל את האהבה הרבה שבקרבנו, כדי להעניק אותה לאהובי נפשינו. יושבי ביתנו.