איה קרמרמן

איה קרמרמן מספרת על השבת שהעבירה בבית החולים עם אמה המאושפזת, ועל הקושי להחזיק באמונה במקום שבו העולם ממשיך לדהור בלי מעצורים

משהו קרה לנו, לעם היהודי. בעטנו בהכול. בעשה ואל תעשה, במצוות שבין אדם לחברו ובמצוות שבין אדם למקום, במסורת, במנהגים. אפילו בזיכרון

מתוך מאות שיחות שאני נותנת ברחבי הארץ, אני מבינה שהקושי הזה לא פוסח על אף גיל ועל שום מגזר. אז בואו נאמר את האמת: שיער זה כוח, אבל כך גם כיסוי הראש

פצצת השסע העדתי נפלה עלינו עם החזרה בתשובה. עם הזמן הבנו שיש עניין בשמירת המסורת – אם כי, כמובן, אין שום עניין בהתנשאות על מסורת יהודית אחרת

בכל הנוגע למלחמה הסיזיפית על שמירת הזוגיות, היהדות נותנת לנו כלים מאד מדוייקים לשימור שלום הבית שלנו

מסיבות יום הולדת ויום נישואין לא מדברות אלי במיוחד. במקומן, אני מעדיפה לחגוג את ציוני הדרך המשמעותיים בתהליך התשובה שלי

כשהילד שלי מספר על חגיגות בר המצווה של החברים שלו, אני מבינה כמה ניסים יש בחיי: איזה נס שהחלק היהודי של הילדים שלהם חי ונושם ובועט

כתל אביבית, גדלתי על כמעט סלידה מירושלים. אבל כשהתקרבתי ליהדות, התחברתי סוף סוף לקדושה של העיר הזו

לא תמיד ההצלחה והשפע מגיעים מעשייה. לפעמים צריך להיות 'בני מערה'. איה קרמרמן בטור מיוחד על הלקחים שלה מל"ג בעומר

ההנקה היא לא רק פעולה טבעית ובריאה לאם ולתינוק, היא עבודת המידות ממש. מסקנות מתריסר שנים של הנקה