המכתב שלא יישלח לעולם

הרי אני לא רוצה שיום אחד יהיה סיכוי, אפילו אחת למיליון, שאחותי תיגש אלי בצורה כזו או אחרת ותגיד לי: "הייתה לי הצעת שידוך מעולה, אבל הפסדתי אותה, כי חיכיתי לך...".

אני צריך שתפתח לי פתח, אני צריך – כי חוץ מזה לשום דבר אין בי כח

בתוך תוכי אני יודע שאני צריך לשחרר, לוותר עליך כפי שאתה ויתרת עלי, והאמת – שאני באמת עושה את זה. עושה כמו גדול כבר חצי שנה

אני רוצה לזכור תמיד שכשאני מתלבשת בצניעות, אני יוצרת בעולם עוד שפע, עוד השראת שכינה

זה קורה כשמקבלים עסקת חבילה, ואם משהו נכשל או לא מסתדר – נאלצים להיפרד מהכל. אני כואבת את הפרידה ממך! כואבת את הידיעה שבקרוב ממש כבר לא תזכרי אותי

היה טוב אם היתה לנו שפה ברורה יותר ומשותפת, אם הראש והלב היו נמצאים באותו הסולם

לפני שאתם קובעים הנחות כואבות ושיפוטיות ומכאיבים לרווקים עוד ועוד מעבר לסבל היומיומי שלהם – חישבו פעמיים

ההמתנה הזו הפכה להיות המתנה ארוכה. כמעט כולם כבר נכנסו, אבל אני רואה רק את עצמי, ממתינה בלי סוף

לא קל, הקושי מורכב. גאה בך על הצעד, על שאת ממשיכה ללא כל פחד

כשקשה לך, תרימי את ידיך. תבקשי מהקל הגדול. הוא אביך ומקשיב, הוא ברא אותי ואותך! הוא אבינו, אבי ואביך