דודו כהן בטור שכולו ניסים: מה הסיכוי להתעלף תוך כדי נהיגה באזור סואן, כששניים מילדיך נמצאים ברכב, להתנגש בעוצמה ברכב אחר ברמה של טוטלוס, להילכד ברכב שמתמלא בעשן רעיל - ושכולם ייצאו ללא שריטה? טור מסכם ומחזק, על כוחה של השגחה גלויה - ובעיקר מרגשת
האם זו זכותם של יישובים דתיים לא להזמין להופעות זמרים שאורח חייהם – התבוללות, נטיות וכו' - אינו תואם לאורח החיים היהודי? ובכן, תלוי את מי שואלים. בעיני רחלי רוטנר מ-mako, צריכים לחנך מחדש את הציבור הדתי. שיתנתקו קצת מההלכה, מה יש
מאיר דורפמן הוא חזן, מרצה ב"המקום בתל אביב" ומחברו של הספר החדש "פעמיים באהבה", שמתעד תכתובות עם צעירים מחפשי אמונה. והוא בעיקר יהודי שמנסה לדבוק בפשטות, ולחדור גם אל לבם של צעירי תל אביב. ראיון
טבעי שאמן שאך אתמול היה חילוני, ועכשיו נמצא בתהליך תשובה, מתקשה להביע את הרוחניות שלו מול המצלמות נטולות הרוחניות של ערוץ 2. אבל עדן הראל עשתה את זה בהצלחה, ובלי נימה מתנצלת. וזה בהחלט חידוש
אפשר לנפוש, אפשר ליהנות, אבל נראה שבתקופה הזו המינונים וההתלהבות המוגזמת הלכו ויצאו מפרופורציות. יש אנשים שלא מפסיקים לדבר על זה, לתכנן את זה, להתמוגג מזה, ולטעון שטיסה פעם בשנה היא לא פחות מאשר צורך נפשי-קיומי. דודו כהן בטור אישי מקורקע למציאות
אחרי תקופת הכנה ממושכת ומורכבת, אתר הידברות החדש עולה לאוויר, ביחד עם מקבילו באנגלית. גם אתם מתרגשים...?
התחושות אחרי יום העצמאות הן הכל, מלבד שחור ולבן. העמידה בצפירה, התודה לקב"ה, חגיגות העצמאות, דברי מרן, האופוריה המוגזמת, הדרך לגאולה ובן ה-17 שמשתכר כדי "לחגוג" - שום דבר לא פשוט כמו שהוא נראה
כשמוזיקאי לומד תורה במשך 12 שנים עם רבנים אמיתיים, היצירה שלו משתנה ללא ספק. אבל כשמוזיקאי תמים וטוב-לב לומד קבלה שמנותקת מהיהדות ומההלכה, עלול לצאת לו שיר כפירה עצוב ומבולבל. תשאלו את ארקדי דוכין
מהי השאלה המרכזית שמופנית אלינו בימים אלה, האם עדיין ניתן לתמוך במהפכה, ומה יהיה הפרויקט הבא? מסכמים - ויוצאים לדרך
דודו כהן עבר לטלפון מוגן, ללא אינטרנט פרוץ. איך אפשר לחיות ככה? תתפלאו. אבל אחרי שתקראו את הטור שלו, כנראה שתתפלאו פחות
