פרשת השבוע

הצרעת שעליה דיברה התורה כבר אינה קיימת היום, אך לשון הרע - בועטת והורגת. בחז"ל דימו את המדבר לשון הרע לנחש המכיש בשיניו, שכפי שלנחש אין הנאה בעצם ההכשה, כך אין רווח ממשי לבעל לשון הרע

להרחקת המצורע מהחברה ובידודו, יש ערך מוסף. כשהמצורע יושב בדד יש לו הזדמנות פז לפגוש אדם מדהים, שייתכן שזמן רב הוא לא פגש – את עצמו. תובנות מפרשת תזריע מצורע

הצרעת היא איתות מאת ה' שיש לתקן את חטאי הדיבור. תהליך הטהרה מלמד אותנו לבדוק היטב אילו מידות רעות הולידו את החטא

רבי זושא מאניפולי אמר: "אם יאמרו לי בעולם האמת זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? ממה אני כן מתיירא - כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא?" | תובנות לפרשת לך לך

מצוות ברית המילה נראית במבט ראשון לאדם זר כתמוהה. במבט מתבונן מתברר שמצווה זו, כמו גם שאר המצוות – בעלת מסר עמוק ולטובתו המוחלטת של האדם

כפי שאדם אינו יכול להתקיים על לחם ומים בלבד, כך אינו יכול לתפקד בלי חיי חברה תקינים. במהלכם ניזונה נשמתו מ"שקצים ורמשים" החולפים ליד עיניו אוזניו ופיו. לשם כך ניתנה לנו בימים אלו ספירת העומר

התורה מעוניינת להרחיק את האדם היהודי מכל מזון העלול לגרום השפעה שלילית על דמותו המוסרית והרוחנית, מזון שיטביע בו נטיות של אכזריות, תוקפנות וכו'. תובנות מפרשת שמיני

אהרן לא ביקש לקבל עליו תפקיד ציבורי, אדרבה, הוא חשש מגודל האחריות. אלא שדווקא החשש הזה הוא סימן ההיכר של הראוי לתפקיד

Shiprah and Puah understand Pharaohs intention of perishing the people of Israel by decreasing the birth rate and they teach us the devotion needed in raising children

"חציית הכביש עברה בשלום, אבל..." | תעודת רבנות ושחרור מהכלא | נקדמה פניו בתודה - תובנות מפרשת צו