מה עדיף ליהודי לעשות, האם ללמוד תורה ולא לעסוק בשום תחום אחר, או לעסוק גם בצרכי ציבור, חסד, חזרה בתשובה, הרבצת תורה?

לכבוד השואל, 

אין תשובה אחידה בזה לכולם. הדבר תלוי במידות המיוחדות שחנן הקב"ה את כל אחד בהם. 

וכדאיתא בירושלמי ברכות: "כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה" (פרק ט הלכה א). 

ראה מה שכותב בעל חובות הלבבות (שער הבחון פרק ג'):

"ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו, ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול. 

ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסיבות הטרף מה שמייגע גופו, אך ייטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו...

ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו.  ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו."

ולמדנו מזה, שמי שחונן בכחות שכליות חזקות של הכרה ותפיסה טובה, יוכל להקדיש את זמנו ולהצליח בתחום הלימוד. 

אבל מי שחונן בכוחות הגוף חזקות או בכוחות הנפש המאפשרים לו לעבוד מחוץ לבית המדרש או לסייע לאחרים, אז ישתמש בכוחותיו לפי טבעו, ויצליח בפרנסתו בזה.

בברכה,

רב נחום