איך התפללו בזמן בית המקדש?

שלום וברכה

1. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מלבד מחשבת עבודה זרה וכן מחשבת זנות שאסורה בפני עצמה. חשוב לדעת שהאיסור הוא רק כאשר האדם מחליט לחטוא מרצונו הטוב במחשבה. אולם מחשבות טורדניות שהאדם מתנער מהם ואינו מעוניין בהם אין בהם עונש כלל.

2. התורה נכתבה בסוף שנת הארבעים במדבר לפני פטירת משה. הקב"ה הכתיב למשה רבינו את כל התורה כולה מבראשית עד סוף ספר דברים.

3.(א) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג כה): "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר (דברים יא יג) "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם", אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמָן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה. (ב) וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, לְפִי שְׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ.

אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבָח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ, כָּל אֶחָד כְּפִי כּוֹחוֹ.

(ג) אִם הָיָה רָגִיל – מַרְבֶּה בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה. וְאִם הָיָה עֲרַל שְׂפָתַיִם – מְדַבֵּר כְּפִי יָכְלוֹ וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת – כָּל אֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ: יֵשׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְהַכֹּל הָיוּ מִתְפַּלְּלִין נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עַד עֶזְרָא.

(ד) כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִים. וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אַחַת אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה יג כד): "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם".

וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מִתְפַּלֵּל – תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו, אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבָח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת.

וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר: שָׁלוֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת שֶׁבָח לַה'; וְשָׁלוֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת הוֹדָיָה. וְאֶמְצָעִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן שְׁאֵלַת כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּן. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל, וְיִלְמְדוּ אוֹתָן בִּמְהֵרָה, וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה כִּתְפִלַּת בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל: כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל עִנְיַן בְּרָכָה עֲרוּכָה בְּפִי הָעִלֵּג.

4. נענה לעיל שאלה 2.

בברכה,

בנימין שמואלי