שכל ולב

לכבוד השואל,

סליחה על האיחור בשובה עקב רוב פניות לאתר.

עיין בספר קהלת יעקב [ספר ע"פ הקבלה] - ערך חי שכתב:

 "ומשביע ל'כ'ל': ראשי תיבות 'למוח 'כבד 'לב; מוח בו נשמה, לב רוח, כבד נפש."

הרי שבמוח שוכן הנשמה, בלב הרוח, ובכבד הנפש.

ועיין בספר מאור ושמש (פרשת פנחס ד"ה א"י וידבר משה), שחלק הנפש שייך לבחינת מעשה; חלק הרוח לבחינת דיבור-רגש*; וחלק הנשמה לבחינת מחשבה.

[*בספר חובות הלבבות מבאר שחלק הדיבור שבאדם קשור לחלק הרגש שבו. וכך כותב (בשער הבחינה): ש"הלשון קולמוס הלב". כלומר, שהדיבור בלשון מגלה את רגשי הלב, ושניהם שייכים לאותה מערכת.]

ונמצא, שחלק המעשה שבאדם שייך לכבד ששם משכן הנפש;

חלק הדיבור, דהיינו הרגש, שייך ללב ששם משכן הרוח;

וחלק המחשבה שייך למוח ששם משכן הנשמה.

ולכן כל מקום שתמצא בתנ"ך שהלב "חושב", כגון: "מחשבות לבו" (בראשית ו-ה), תדע שזה שם מושאל, והכונה שזה היה נטיית הלב מצד משיכתו הרגשי; כי באמת המוח "חושב", ואין הלב אלא "מרגיש".

[ובדקתי ולא מצאתי שום פסוק שבו נזכר ענין הרגש אצל השכל או המח; כי השכל והמח חושבים.]

בברכה,

רב נחום