פסח בגולה
- כ"ו אדר א' התשע"ד
שאלה
מה הסיבה שבחו"ל עורכים פעמיים את ליל הסדר?
תשובה
ספר התודעה - פרק שביעי:
כל ימי מועד וחג הנזכרים בתורה הם של יום אחד בלבד וכך עושין אותם בארץ ישראל - יום אחד; אבל בחוץ לארץ עושין אותם של שני ימים, חוץ מראש השנה שאפילו בארץ ישראל עושים אותו שני ימים, וחוץ מיום הכיפורים שאפילו בחוץ לארץ, אין עושין אותו אלא יום אחד בלבד, מפני הטעם שיאמר להלן:
נמצא שיתרים ימי החג הנעשים בחו"ל על ימי החג שבא"י - חמשה ימים: יום טוב ראשון של פסח, יום טוב אחרון של פסח, חג השבועות, יום טוב ראשון של סוכות ושמיני עצרת - הרי חמשה ימים טובים מן התורה שבארץ ישראל נעשים של יום אחד, ובחו"ל - של שני ימים:
יום הראשון שמכל שני ימי החג הנ"ל, נקרא 'יום טוב' סתם, או 'יום טוב ראשון' והוא מן התורה. והיום שלמחרת שנוהג בחוץ לארץ נקרא 'יום טוב שני של גלויות', או 'יום טוב שני', והוא מדברי סופרים:
ולמה צִוו חכמים לעשות יום טוב שני של גלויות? -:
לפי שכשהיו בית דין שבירושלים מקדשים את החדשים על פי עדים שהעידו שראו את הירח החדש, ושלחו שליחים להודיע באיזה יום נתקדש החֹדש בשביל שידעו לחוג את חגיהם שבאותו חֹדש; לא יכלו השליחים להגיע לכל מקום. לכן היו הגלויות הרחוקות עושות שני ימים טובים מספק: שמא קדשו בית דין את החֹדש לסוף עשרים ותשעה יום מן החֹדש שעבר, או לסוף שלשים יום, והיו נוהגים בשני ימים טובים אלה קדושה שוה:
אבל יום הכיפורים לא נהגו אלא יום אחד ולא התענו שני ימים, מפני הסכנה של פיקוח נפשות; וסמכו על הקביעה שברוב השנים, שקדשו בית דין את תשרי לסוף עשרים ותשעה ימים של אלול:
ואע"פ שבטל אחרי כן קידוש החֹדש על פי עדים וקבעו את המועדים לפי חשבון קבוע מראש לכל השנים, לא שינו הגלויות ממנהג אבותיהם ונהגו שני ימים טובים כמו בזמן שקדשו את החדשים על פי הראיה; ובני ארץ ישראל נשארו גם הם במנהגם הקודם לעשות את המועדים יום אחד, חוץ מראש השנה שעושים אותו יומיִם אפילו בארץ ישראל, וכנזכר במקומו:
כל דיני יום טוב ראשון נוהגים בחוץ לארץ גם ביום טוב שני חוץ מקבורת מתים ודיני חולה שאין בו סכנה שמקילין בהם ביום טוב שני כמבואר בפוסקים, לפי שהוא מדברי סופרים, ואין מקילין ביום טוב ראשון מפני שהוא מן התורה:
וכל העובר על דברי סופרים במקום שלא התירו, כעובר על דברי התורה, שהרי אמרה תורה (דברים יז): לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
כל ימי מועד וחג הנזכרים בתורה הם של יום אחד בלבד וכך עושין אותם בארץ ישראל - יום אחד; אבל בחוץ לארץ עושין אותם של שני ימים, חוץ מראש השנה שאפילו בארץ ישראל עושים אותו שני ימים, וחוץ מיום הכיפורים שאפילו בחוץ לארץ, אין עושין אותו אלא יום אחד בלבד, מפני הטעם שיאמר להלן:
נמצא שיתרים ימי החג הנעשים בחו"ל על ימי החג שבא"י - חמשה ימים: יום טוב ראשון של פסח, יום טוב אחרון של פסח, חג השבועות, יום טוב ראשון של סוכות ושמיני עצרת - הרי חמשה ימים טובים מן התורה שבארץ ישראל נעשים של יום אחד, ובחו"ל - של שני ימים:
יום הראשון שמכל שני ימי החג הנ"ל, נקרא 'יום טוב' סתם, או 'יום טוב ראשון' והוא מן התורה. והיום שלמחרת שנוהג בחוץ לארץ נקרא 'יום טוב שני של גלויות', או 'יום טוב שני', והוא מדברי סופרים:
ולמה צִוו חכמים לעשות יום טוב שני של גלויות? -:
לפי שכשהיו בית דין שבירושלים מקדשים את החדשים על פי עדים שהעידו שראו את הירח החדש, ושלחו שליחים להודיע באיזה יום נתקדש החֹדש בשביל שידעו לחוג את חגיהם שבאותו חֹדש; לא יכלו השליחים להגיע לכל מקום. לכן היו הגלויות הרחוקות עושות שני ימים טובים מספק: שמא קדשו בית דין את החֹדש לסוף עשרים ותשעה יום מן החֹדש שעבר, או לסוף שלשים יום, והיו נוהגים בשני ימים טובים אלה קדושה שוה:
אבל יום הכיפורים לא נהגו אלא יום אחד ולא התענו שני ימים, מפני הסכנה של פיקוח נפשות; וסמכו על הקביעה שברוב השנים, שקדשו בית דין את תשרי לסוף עשרים ותשעה ימים של אלול:
ואע"פ שבטל אחרי כן קידוש החֹדש על פי עדים וקבעו את המועדים לפי חשבון קבוע מראש לכל השנים, לא שינו הגלויות ממנהג אבותיהם ונהגו שני ימים טובים כמו בזמן שקדשו את החדשים על פי הראיה; ובני ארץ ישראל נשארו גם הם במנהגם הקודם לעשות את המועדים יום אחד, חוץ מראש השנה שעושים אותו יומיִם אפילו בארץ ישראל, וכנזכר במקומו:
כל דיני יום טוב ראשון נוהגים בחוץ לארץ גם ביום טוב שני חוץ מקבורת מתים ודיני חולה שאין בו סכנה שמקילין בהם ביום טוב שני כמבואר בפוסקים, לפי שהוא מדברי סופרים, ואין מקילין ביום טוב ראשון מפני שהוא מן התורה:
וכל העובר על דברי סופרים במקום שלא התירו, כעובר על דברי התורה, שהרי אמרה תורה (דברים יז): לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il