אסור ״במשהו״

שלום וברכה

בכל איסורי התורה במאכלות אסורים כמו נבילה וטריפה וכו', לא אסרה תורה אלא בשיעור של כזית. בגודל זית. שונה איסור החמץ בימי הפסח שאותו אסרה התורה אפי' במה שהוא, דהיינו אפי' פירור חמץ שהתערבב בסיר שלם נאסר כל האוכל שבסיר.

וזהו פירושו של 'משהו' - כל שהוא. כל חתיכה שהוא.

וביארו בספרים הק' שלפני חג הפסח אנו יגעים בביעור החמץ, ולאחר מכן בודקים בכל פינה ובכל סדק להיות בטוחים שלא נשאר אפי' כל שהוא חמץ בבית, כדי שחלילה לא נעבור על הלאו של "בל יראה ובל ימצא". ודבר זה לכאורה תמוה. הרי חמץ אינו דבר שלילי, זהו האוכל שלנו כל השנה, מה קרה שהמזון המותר לנו כל השנה נהפך לאיסור כרת ?

אלא, שבפסח, כאשר ישנה הארה עצומה של גאולת ישראל ממצרים, יש לנו להידבק בבורא עולם ולהתנתק גם מדברים שרק אינם רצויים, אפילו אם אינם ממש אסורים.כל עוד ויש בהם פגיעה בעבודת האדם ובקשר שלו עם בוראו.

הענין יתבאר יותר על פי דוגמא מציאותית ; לצייר ישנם שני אופנים כיצד לצייר תמונה : אופן אחד הוא, למתוח קוים ארוכים ורחבים ומתוך הקוים נוכל לראות שהצטיירה כאן תמונה, ואופן נוסף : לטרוח ולצייר כל פרט ופרט בתמונה, אפי' הפרט הכי קטן, וכך נוצרת תמונה מושלמת.

גם בעבודת ה' ישנם שני סוגי עובדי ה', ישנו יהודי שעובד את ה' על ידי "מתיחת קוים כלליים", בסך הכל התמונה הכללית שלו במשך היום היא טובה, העיקר שבסך הכל הוא למד והתפלל. בעצם זהו תוכן המושג "שלום בית" . כשיש מריבות בבית עושים "שלום בית" , זהו מושג כללי, נכון שיש בעיה קצת פה וקצת שם, אך בסך הכל יש שלום בבית. זהו אופן אחר של עבודת ה'.

פסח מלמדנו שלא נכון לעבוד כך את ה'. מה שכל השנה נקרא כשר, בפסח זהו "חמץ", בפסח משהו חמץ נאסר, בפסח צריכים לשים דגש על ה"משהו", צריכים לשים דגש על הפרטים הקטנים, אי אפשר להתנחם בתמונה הכללית, פרט אחד קטן יכול לפסול את הכל.

יהודי - אין הכוונה למסגרת כללית של יהודי, מסגרת כללית של בן תורה, מסגרת כללית של תלמיד חכם, יהודי הוא זה שבונה את המסגרת שלו על פרטי פרטים, כמו שמנקים כל פינה קטנה לפני פסח, כך יהודי צריך לשים לב לכל פרט בעבודת ה'.

פסח כשר ושמח - מנשה ישראל