ניבול פה היכן כתוב

שלום וברכה

כתוב בנביא ישעיה פרק ט'
(טז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לג, א) כֹּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו, אֲפִלּוּ נִגְזַר עָלָיו גְּזַר - דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, נֶהְפָּךְ עָלָיו לְרָעָה. וְאָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה ט, טז) עַל - כֵּן עַל - בַּחוּרָיו לֹא - יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת - יְתֹמָיו וְאֶת - אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרָע וְכָל - פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל - זֹאת לֹא - שָׁב אֲפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.

והוסיף על כך בשערי תשובה לרבינו יונה
בַעֲבוּר זֹאת הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו כֶּבֶד עֲוֹן וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח, כִּי עָזַב וְהִנִּיחַ הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת שֶׁהֵן הַמִּדּוֹת הַיְדוּעוֹת לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ, וְהָלַךְ עַל שְׁבִילֵי עַזּוּת - פָּנִים שֶׁהִיא מִדַּת הַנְּבָלִים הָרָעִים. וְהַשֵּׁנִית, כִּי חִלֵּל אֶת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ו) וְאָמְרוּ רַק עַם - חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְזֶה נָהַג עַל דֶּרֶךְ הַסְּכָלִים הַנִּמְאָסִים הַמְרֻחָקִים מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה אַף נָעִים, וְעָלָה בָאְשָׁם וַתַּעַל צַחֲנָתָם, וְכָל חָכָם וְנָבוֹן שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֵם וְתַעֵב יְתַעֲבֵם. וְהִנֵּה הוּא מְחַלֵּל כְּלִי הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר הוּא יָקָר מִכָּל כְּלֵי חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, טו) וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי - דָעַת. וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר נַבְלוּת - הַפֶּה, עָנְשׁוֹ גָדוֹל, כִּי לֹא יֶאְטֹם אָזְנוֹ וְלֹא יִבָּדֵל מִתּוֹךְ דּוֹבְרֵי נְבָלָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כב, יד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְיָ יִפּוֹל - שָׁם:

ובספר מסילת ישרים כתב
וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ עַל נִבּוּל פֶּה, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם וּלְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וּבְמִי שֶׁדָּמוֹ רוֹתֵחַ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמִּדֵּי דַבְּרוֹ בָּא לִידֵי תַּאֲוָה, אֲבָל בְּמִי שֶׁאוֹמְרוֹ דֶרֶךְ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא לָאו מִלְּתָא הִיא וְאֵין לָחוּשׁ עָלָיו, אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר - הָרָע. כִּי מִקְרָא מָלֵא שֶׁהֵבִיאוּ זַ"ל לִרְאָיָתָם (ישעיה ט'), "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וגו' כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב הַזֶּה לֹא עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא גִלּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא חֲנִיפָה וּלְשׁוֹן הָרָע וְנִבּוּל פֶּה, כֻּלָּם מֵחַטַּאת הַפֶּה בְּדִבּוּרוֹ, וַעֲלֵיהֶם יָצְאָה הַגְּזֵרָה, "עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתוֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם", אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁנִּבּוּל פֶּה הוּא עֶרְוָתוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם זְנוּת הוּא שֶׁנֶּאֱסַר כְּכָל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַזְּנוּת חוּץ מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין אֲסוּרִים הֵם אִסּוּר עַצְמָם, מִלְּבַד הֱיוֹתָם גַּם כֵּן גּוֹרְמִים וּמְבִיאִים אֶל הָאִסּוּר הָרָאשִׁי עַצְמוֹ, וּכְעִנְיַן הַנָּזִיר שֶׁזָּכְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה:

בברכה - בנימין שמואלי