אצל מי נשארת הכתובה?

שלום רב, 

המנהג בכל קהילות הספרדים וכן בחלק מקהילות האשכנזים שהכלה אינה שומרת את הכתובה בביתה, אלא נותנת אותה לאמה או לאחד מקרוביה לשמירה. אמנם יש מבני אשכנז שנהגו לשמור את הכתובה בבית בני הזוג.

מקורות: יסוד עניין זה מבואר בדברי תשובת הרשב"ש (סימן שכ) שכתב, שאין נכון שתהיה כתובת האישה מונחת ברשות בעלה, לפי שכל עצמה של כתובה אינה אלא כדי שלא תהי קלה בעיניו להוציאה, וכיון שהכתובה ברשות הבעל אם תקניטנו יקרענה ותהא בעיניו קלה להוציאה ויפטרנה בלא כלום. וכ"כ הכנסת הגדולה אבן העזר (סימן סו בהגהות הטור אות ח) שאין למסור הכתובה ליד החתן אלא ביד הכלה וקרוביה, ושכן תיקן הרב משה קפסאלי ז"ל בקאנדייא, וכמנהג פשוט בכל ישראל. וכ"כ בספר יד אהרן (אבן העזר שם בהגהות הטור אות יב) על פי דברי הרשב"ש הנ"ל, שאין למסור הכתובה ביד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה. וכן הוא מנהג פשוט בכל ישראל. ע"ש. וכן בספר ערך השלחן אבן העזר (סימן סו אות ד) הביא דברי הרשב"ש להלכה. ע"ש. וכ"כ בספר ילקוט יוסף חופה וקידושין (פרק ט סעיף כה) שיש למסור את הכתובה לאם הכלה או לאחד מקרוביה, והם שומרים אותה בביתם, ולא בבית החתן והכלה. ע"ש.

ולגבי מנהג האשכנזים, הנה אמנם בספר שלחן העזר חלק ב' (דף מו עמוד א) כתב, שבעיה"ק המנהג דנותנין הכתובה לאבי הכלה או לקרובי הכלה. ע"ש. וכן ראה בספר בירור הלכה חלק ה' (עמוד תכג, במאמר של הרב משה שיינברגר שליט"א) שהביא בשם כמה תלמידי חכמים מזקני ירושלים עיה"ק, שכן היה המנהג בעיה"ק שאבי הכלה היה מחזיק הכתובה אצלו בחיים חיותו. ע"ש. וכן הביא בספר פניני נישואין (עמוד פג) ששמע מהגר"ע אויערבאך שליט"א שהמנהג בבית הגרי"ש אלישיב זצ"ל - על פי הוראתו - שהכתובה אינה מונחת בבית הזוג אלא בבית הורי האישה, שאם הכתובה תהיה בבית  הזוג הרי היא קלה בעיניו לגרשה, כי בכל שעה יכול הבעל לקרוע את הכתובה. והביא עוד שכתובת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היתה מונחת כל השנים בבית חותנו הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל. אמנם הביא שם ששמע מהגרי"ש אלישיב שאם האישה תחביא את הכתובה בביתם באופן שהבעל לא יוכל למצוא, שפיר דמי. ע"ש. וע"ע בספר משפט הכתובה חלק ז' (עמוד עד) בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א שכן נהג בעצמו, ושכן המנהג. ע"ש. 

אולם אין זה מנהג מוסכם אצל האשכנזים, כי ראה בשו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ג' (סימן כו) שכתב, ובדבר באיזה מקום צריך להיות הכתובה, הנה הכתובה ראוי שתהיה אצל האישה במקום שמחזקת חפציה כיון שהוא שטר של הבעל, ואם מאמינה להבעל שיחזיק עבורה ויתן לה כל זמן שתבקש ממנו אף כשיזדמן שיצטרכו להתגרש מצד מריבות ח"ו יכולה להפקיד אצלו. יעו"ש עוד בדבריו. הרי דלא שמיעא ליה המנהג להפקיד הכתובה אצל קרובי האישה. וכן ע"ע בשו"ת משנה הלכות חלק ט' (סימן רצה) שחולק על האגרות משה וסובר שהאישה אינה צריכה אפילו להניח את הכתובה בין חפציה, אלא יכולה להניחה אפילו במקום שבעלה יוכל ליטלה משם. ע"ש. הרי דגם הוא לא שמיעא ליה מנהג זה להניח את הכתובה אצל קרובי הכלה. וכן ע"ע בספר מנחה לחיים (סימן טו אות כג) ששאל את הגר"ח קניבסקי שליט"א, שמעתי כמה דעות היכן שומרים את הכתובה לאחר החתונה (אצל הורי הכלה, בבית החתן והכלה וכו') כיצד נוהגים למעשה, והשיב, כרצונך.

בברכה,

הלל מאירס