החרדים עושים שטיפת מוח?

  • כ"ה אדר א' התשע"ד
אא

שאלה

שלום,אני בא מבית ד"ל-השקפה ציונית, והתחלתי בזמן האחרון להגיע לשיעורים של רב שבזכותו התחלתי להתקרב הרבה יותר לה´ יתברך... והיה לי חלום שבעתיד אחרי שאני יתחתן אני יקים בין דתי-תורני (חרדי-תלמודי תורה וישיבות ק´) אבל ההורים חושבים שעשו לי שטיפת מוח אצל הרב (כאילו שהחרדים [ציבור דתי-תורני] יותר טובים מהד"ל} זה באמת בסך הכל בא מתוכי [שאני רוצה אחרי שאני מסיים ללמוד לימודי ליב"ה לבגרות אני רוצה להגיע לישיבה ק´ בעזרת השם] איך אפשר להסביר שזה בא ממני וזה לא שטיפת מוח??

תשובה

שלום וברכה

שטיפת המוח שנעשתה לך כביכול אכן שטפה לך את המוח וניקתה לך אותו בצורה טובה ולימדה אותך אורחות חיים למען תעלה בדרך ה' כראוי ותזכה לעשות נחת רוח ליוצרך. אשריך ואשרי חלקך!!!

לא נראה שיש דרך לשכנע את ההורים באמתעות דיבורים וויכוחים מיותרים. הדרך היחידה היא באמתצעות דביקות במטרה, כאשר ההורים רואים שילדם דבק במטרה וחפץ בכל מאודו ללמוד בישיבות ורואים איך שהליכותיו הם ביראת ה' טהורה וכבר כיום הוא מנצל את זמנו הפנוי ללימוד תורה, הם מוותרים ומכונים שתלך ללמוד בישיבה.

אילו היה הגר"ע יוסף חי איתנו היה קם ונוסע להוריך ומבקשם לתת לך ללמוד תורה והיה מפציר בהם אבל כעת שלא זכינו לא נותר לי אלא לחזקך ולהעתיק את דברי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל על עניין זה שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עה

שאלה: נער שסיים לימודיו בבית ספר יסודי, האם עדיף להמשיך לימודיו בישיבה תיכונית, לקיים משנת חז"ל יפה תלמוד עם דרך ארץ, או עדיף יותר להמשיך ללמוד בישיבה קדושה, אשר בה כל הזמן מוקדש ללימוד התורה בלבד?

תשובה: שנינו בקידושין (דף פ"ב ע"א), אמר רבי נהוראי, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. ולכאורה דברי רבי נהוראי אלה סותרים למה ששנינו באבות (פרק ב' משנה ב') רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון. ובברייתא קידושין (דף כ"ט ע"א), חייב אדם ללמד את בנו תורה וללמדו אומנות. ובגמרא שם (ל' ע"ב) למדו דבר זה מהפסוק (בקהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת. אם אשה ממש היא, כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות, ואם תורה היא, כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות. רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות. פירש רש"י, שכשאין לו במה להתפרנס, עומד ומלסטם את הבריות. ובברכות (דף ס"ג ע"א) דרש בר קפרא, לעולם ילמד אדם את בנו אומנות קלה ונקיה. וכן אמרו (בברכות ח' ע"א) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ובכתובות (דף ה' ע"א) תניא, משדכין על התינוקות בשבת ללמדו ספר וללמדו אומנות. ופירש רש"י, שאין זה בכלל ממצוא חפצץ, כי מצוה היא ללמדו אומנות, שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כלומר, למוד אומנות שתחיה ממנה יחד עם התורה ע"כ.

אולם נראה שהדברים מגיעים למה ששנינו בברייתא (ברכות ל"ה ע"ב), תנו רבנן, ואספת דגנך, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבם? תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. (פירש רש"י, הנהג בהם מנהג דרך ארץ, שאם יצטרך לבריות ולא יעסוק במלאכתו סופו להבטל אף מדברי תורה). רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה! אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכרכם וכורמיכם, ובזמן שאינם עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם. אמר אביי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם +והנה במנחות (צ"נ /צ"ט/ ע"ב) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמעשחרית וערבית, קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל מרבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמה יונית? קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמה יונית. והקשה בעיון יעקב שם, שמכאן מוכח שרבי שמעון מיקל, ומפרש הפסוק דלא ימוש, שדי לו בקריאת שמע שחרית וערבית, ואילו רבי ישמעאל מחמיר ומפרש שהדברים ככתבם. ואילו בברכות (ל"ה ע"ב) איתא להיפך, שרבי ישמעאל אומר הנהג בהם מנהג דרך ארץ לחרוש ולזרוע ולקצור בזמנם, ורבי שמעון בר יוחאי אומר שמלאכתם תיעשה על יד אחרים, ומפרש לא ימוש וכו' כפשטו וצ"ע. (וכן הקשה הגאון רבי חיים אבולעפייא בעץ החיים פרשת וילך דף קל"ד ע"א). ויש להעיר ממה שכתב בתוספות רבי יהודה החסיד (ברכות ל"ה ע"ב) רבי שמעון בר יוחאי אומר וכו', לאו משום דסבירא ליה לרבי שמעון שחובה ללמוד יומם ולילה, שהרי במנחות אמר רבי שמעון שאפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, אלא מצוה בעלמא הוא דקאמר מפני ביטול תורה. וכן כתב בתוספות הרא"ש שם. (ועיין עוד בהר"ן נדרים ח' ע"א שכתב, נראה לי דלאו דוקא דמיפטר בקריאת שמע שחרית וערבית, שהרי אמרו (בקידושין ל' ע"א), ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו וכו', וקריאת שמע שחרית וערבית לא סגי להכי, וכל אדם חייב ללמוד תורה ביום ובלילה כפי כחו וכו'. ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן תט"ז). ועל הקושיא מדרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל (שעמד בה גם המהר"ץ חיות בברכות ל"ה ע"ב), לכאורה יש לומר שרבי ישמעאל התיר רק לצורך פרנסה, אבל ללמוד חכמה יונית שלא לצורך פרנסה לא. (ועיין בחידושי מהרש"א ביומא ל"ה ע"ב). ואולם בירושלמי (פרק קמא דפאה הלכה א') איתא, שאלו את רבי יהושע, מהו שילמד אדם את בנו חכמה יונית? אמר להם ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות, מעתה יהא אסור ללמד בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה? אלא אמר רבי יוחנן מפני המסורות. (פירש הר"א פולדא, שעל ידי חכמה יונית יבואו למסור מלשינות באין מבין אותם. וכן כתב מהר"ש יפה ביפה מראה. ועיין בבא קמא פ"ב ע"ב ומנחות ס"ד ע"ב). נמצא שהמקרא שהביא לא ימוש וכו', הוא לסמך בעלמא. ועיין להחתם סופר בחידושיו פרק לולב הגזול (ל"ו ע"א) בד"ה דומה, שכתב, שרבי ישמעאל שדרש ואספת דגנך, שדברים כפשוטם, היינו בארץ ישראל, וכשרוב ישראל שרויין על אדמתם, שהעבודה בקרקע מצוה משום יישוב ארץ ישראל להוציא פירותיה הקדושים, ועל זה אמרה תורה ואספת דגנך, ובועז שהיה שופט של ישראל (כמו שאמרו בבבא בתרא צ"א ע"א) היה בעצמו זורה את גורן השעורים בלילה, משום מצות יישוב ארץ ישראל, וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, וכן כאן האם יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה? ואפשר שאף שארי אומנות שיש בהם משום יישוב העולם, הכל בכלל מצות יישוב ארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ כשאנו מפוזרים בין אומות העולם, מודה רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי. וסומכים אנו על רבי נהוראי שאמר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, והיינו בחוץ לארץ, וכמו שאמרו הא לן והא להו. (ואע"פ שרבי נהוראי היה בא"י, מ"מ היה מדבר עם תלמידים שהיו מחוץ לארץ, כמ"ש תוס' קידושין כ"ט ע"ב) ע"כ. וכ"כ בספרו תורת משה (פרשת שופטים) בד"ה מי האיש, שבזמן שישראל שרויים על אדמתם מצוה לאסוף דגנם משום יישוב ארץ ישראל, ולא עבודת קרקע בלבד, אלא לימוד כל אומנות מותר משום יישובה וכבודה של ארץ ישראל, שלא יצטרכו לבעלי מקצועות מארצות זרות ורחוקות, ויאמרו הגוים שלא נמצא בכל ארץ ישראל בנאי או סנדלר אומן, ולכן לימוד כל אומנות בארץ ישראל מצוה, ורבי נהוראי שאמר איני מלמד את בני אלא תורה, אין זה אלא בחוץ לארץ כשאנו מפוזרים בין האומות וכו' ע"ש. ונראה שגם בזמנינו יש מקום לדברים הנ"ל. ועיין בספר חסידים (סימן תתקנ"א והלאה). ובספר ברכי יוסף יורה דעה (סימן רמו סק"א). ובקרן אורה (מנחות צ"ט ע"ב), ובשו"ת צפיחית בדבש (סימן ס'), ובשדי חמד (מערכת ו' כלל ט"ו) ע"ש.+ ולפי זה נראה שמה ששנינו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, זוהי מדת כל אדם, שאם לא יתעסק גם בדרך ארץ, סופו להתבטל אף מדברי תורה, וכמו שסיים וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, לפיכך צריך לנהוג בהם מנהג דרך ארץ, כדברי רבי ישמעאל. ואמרו חז"ל (במדרש שוחר טוב מזמור כ"ג), כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך, יכול אפילו יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידיך, אם עשית אתה מתברך, ואם לאו אינך מתברך. (ועיין בתוספות ישנים יומא פ"ה ע"ב, ובתוספות רבינו יהודה שירליאון ברכות ל"ה ע"ב, ובהגהות מיימוני פרק ג' מהלכות תלמוד תורה אות ב', וראה בספר הליכות אלי אות תרכ"ח, ובברכי יוסף אורח חיים סימן תכ"ג סק"ג ע"ש). אולם רבי נהוראי דיבר רק ליחידי סגולה אשר אדיר חפצם להתעלות במעלות התורה ויראת ה' טהורה, ובפרט לאלה אשר חנן אותם ה' כשרונות נעלים בתפיסה מהירה וזכרון מופלא, אשר נשקף להם עתיד מזהיר להיות מורי הוראות בישראל, ולדון דין אמת לאמיתו, ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים, ולזכות את הרבים להגדיל תורה ולהאדירה, אשר אין לך מדה טובה הימנה. ולכן אמר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שידע את נפש בנו הזכה והטהורה, ושקידתו על דלתות התורה, כי גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו. וכמו שאמרו בברכות (מ"ח ע"א) בוצין בוצין מקטפיה ידיע. וכבר אמרו בקידושין (כ"ט ע"ב), שאף על פי שהוא קודם לבנו ללמוד תורה, אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו. הרי שגם רבותינו התחשבו בכשרונות התלמיד, שאם ההצלחה בלימודו מאירה לו פנים ורואה סימן יפה בתלמודו, מוטלת חובה עליו ביתר שאת ויתר עוז לתת כל מעיניו בתורה. ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, כי אין מחסור ליראיו. ואין למדים מן הכלל על הפרט.

וכן מצאתי בפני יהושע (בקידושין פ"ב ע"א) שכתב, שרבי נהוראי אינו חולק על רבן גמליאל שאמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, כי בודאי מדת כל אדם ללמוד תורה עם המלאכה שיתפרנס ממנה, שאין כל אדם זוכה שמלאכתו תהיה נעשית על ידי אחדים, וחלילה יכול לבוא לידי ליסטות או לבזיון התורה. אבל רבי נהוראי דיבר כלפי עצמו, לפי שראה שבנו זריז וממולח וצדיק גמור, ובודאי שיזכה שתהיה מלאכתו נעשית על ידי אחרים, לכן אמר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה ע"כ. ומרן החיד"א בספר כסא רחמים במסכת סופרים (פרק ט"ז הלכה א') כתב, בחון לשון הזהב של רבי נהוראי לפי רוב הענוה אשר במאמרו לא דיבר דרך תוכחה או אזהרה, אלא הוא אומר מה שהוא עושה לבנו, וישנו בנותן טעם לשבח ע"כ. ולפי מה שהסברנו, יש להוסיף, שלכן לא אמר זאת דרך תוכחה או אזהרה, שאין לכל אדם ללמד את בניו אלא תורה, מפני שאין זו מדת כל אדם אלא ליחידי סגולה שכמותו בלבד. וכן הגאון רבי פנחס הלוי איש הורוויץ בספר המקנה (קידושין שם) הסביר כעין דברי הפני יהושע, שאין כל הכוחות שוים בענין זה, שהדבר תלוי, אם לבו בטוח בה' באמונה שלמה שיזמין לו פרנסתו כדי שיוכל ללמוד תורה, צדיק באמונתו יחיה, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. ועל זה אמרו במדרש תנחומא לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, אלו תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, ואדיר כל חפצם בתורת ה', ולא יליזו מנגד עיניהם יומם ולילה בסוד ה' עלי אהליהם, והם הזוכים לכתרה של תורה, ועל כגון זה אמרו חז"ל בביצה (דף ט"ו ע"ב), אמר הקדוש ברוך הוא, בני, לוו עלי והאמינו בי ואני פורע, שכפי חוזק האמונה כן יהיה ה' מבטחו. ולכן אמר רבי נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. אך מי שאין מבטחו חזק ולבו דואג ונוטה אנה ואנה, אין לו לסמוך על הנס, ויעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי, ותהיה ברכת ה' עליו בכל אשר יעשה. ולכן אמרו הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, כי לא היה בטחונם חזק ולכן לא הועילו. ועל זה אמרו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ עכ"ד. וראה עוד בשו"ת התשב"ץ חלק א' (סימן קמ"ב), ובשו"ת דבר שמואל אבוהב (סימן קל"ח), ובשו"ת נשמת כל חי (חלק יורה דעה סימן נ"ו), ובכסא רחמים מסכת סופרים (פרק ט"ז הלכה א'). ובשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' מ"ד, דכ"ח ריש ע"א) ודו"ק.

לאור כל האמור נראה שכל שישנה אפשרות שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד, אין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת יותר מאשר ללכת ללמוד בישיבה תיכונית, כדי שיוכל להיות מושלם בכל מקצועות התורה, כי מי לנו גדול מהרמב"ם שהעיד על עצמו באגרותיו: שכל מה שעסק בחכמות אחרות כפילוסופיא ורפואה וכדומה, אינו אלא לשמש לרקחות ולטבחות לתורה הקדושה להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא, ועם כל זה התאונן על כי נתמעטה עונתה של התורה. ואמר החכם מימי לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת, כמו שכתב בשו"ת התשב"ץ חלק א' (סימן ע"ב). ואשרי חלקו של השם כל מעינותיו בתורתינו הקדושה, כי היא חיינו ואורך ימינו. וכמו שנאמר: אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, כי מוצאי מצא חיים. ובפרט אם נתברך בכשרונות מעולים והוצק חן בשפתותיו, שאם ישקוד על דלתות תורתינו הקדושה, יהיה מורה הוראות בישראל וממצדיקי הרבים, שמעלתו גדולה מאוד, ובפרט בדורינו זה. וזו לשון הרמב"ם (בפרק י"ג מהלכות שמיטה ויובל הלכה י"ב): ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם כל שבטי ישראל, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו, ולהורות לרבים דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, ולא זוכים לעצמם בכח גופם, אלא הם חיל השם יתברך. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו, לדעת את ה', ולהבין ולהורות בתורת ה', והלך ישר כמו שעשהו ה' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכהו בעולם הזה בדבר שיספיק לו פרנסתו, כמו שזיכה לכהנים הלוים, וכן אמר דוד, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי.

עד כאן דברי מרן

אשמח לסייע לך עוד

בברכה,

בנימין שמואלי


להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il
תגיות:

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה