יציאת מצרים ובנית סוכות ע"י בנ"י היו בפסח?

שלום וברכה

ספר התודעה
סוכות בתשרי ולא בניסן:
הרי שנצטוו ישראל לצאת מבתיהם ולשבת בסוכות בחמשה עשר לחדש השביעי, לזכר הסוכות שהקדוש ברוך הוא הושיבם בצאתם ממצרים, והלא יציאת מצרים בניסן היתה והיה ראוי לעשות את הזכר בתקופת המאורע הראשון, בניסן, ולמה נצטוינו על תשרי? -:
כמה טעמים לדבר זה, ועיקר הטעם שתהא היציאה מן הבית ניכרת שהיא עשויה לשמו של הקדוש ברוך הוא; -:
בימי ניסן רגיל אדם לצאת מביתו להנאתו ולדור בסוכה, שכבר פסקו הגשמים והחום מתגבר; אבל בימי תשרי הכל חוזרים מסוכותיהם לבתיהם מפני הגשמים הממשמשים ובאים ומפני צינת הערבים. אבל ישראל שקובעים להם דירה בסוכה, בתקופת תשרי, הכל רואין שמחמת גזרתו של הקדוש ברוך הוא עושים כן ולשמו. וכן הכתוב אומר למען ידעו דרתיכם, מצוה שיהא ניכר ונודע שהסוכה עשויה לשם ה':
ועוד אמרו חכמים: 'למה אנו עושים סוכה אחר יום הכיפורים? לומר לך, שכן אתה מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכיפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות? ועל ידי כן עושין סוכה וגולים מבתיהם לסוכה':
ועוד הוסיפו חכמי הדורות ואמרו טעמים ורמזים בענין זה, מפני מה אמרה תורה לישב בסוכות בחמשה עשר בתשרי? -:
יש שכתבו על דרך הפשט: בתחילה ישבו באהלים, ובהגיע ימות הקור עשו להם סוכות:
אין עושין זכר לענני הכבוד הראשונים, אלה שהקיפום מיד בצאתם ממצרים, כיון שעננים אלה נסתלקו מהם אחר כך, אחר מעשה העגל; אלא עושין זכר לענני הכבוד ששוב חזרו להם אחר כך ולא נסתלקו מהם כל ארבעים שנה:
שכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו מהם ענני כבוד, עד שעלה משה למרום שלש פעמים. ובפעם השלישית ירד והביא לישראל מצות הקמת המשכן, לסימן שהקב"ה נתפיס עמהם ועושה לו משכן בתוכם, ואותו יום - חמשי בשבת היה:
למחרת יום הכיפורים - (שמות לה): ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' ויאמר משה וגו' קחו מאתכם תרומה לה' וגו', ואותו יום ערב שבת היה (ולפיכך הקדים לציווי מלאכת המשכן את הציווי על השביתה בשבת) - ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה:
ביום ראשון, שהוא י"ג בתשרי, התחילו באיסוף החמרים, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר - שני בקרים, ראשון ושני, י"ג וי"ד בתשרי:
העריב יום י"ד בתשרי, פנה היום, כבר היתה כל נדבת המשכן מוכנה עם עושיו, נכנס יום ט"ו בתשרי ונתקדש חג הסוכות - אותה שעה אורו עיני כל העם למראה עיניהם. מה ראו? ראו את סוכתם הראשונה כאילו נבנתה מחדש, ראו את ענני הכבוד שחזרו אליהם לאחר שנסתלקו מעליהם מיום שנעשה העגל ועד אותה שעה. ומאותה שעה ואילך שוב ישבו ישראל בצל ענני כבוד שהיו להם כסוכה, ארבעה עננים לארבע רוחות, ענן חמשי מרבץ תחת רגליהם, ענן ששי סוכך עליהם מלמעלה וענן שביעי לפניהם יומם ועמוד אש לילה:
לפיכך נקבע להם אותו היום לשבת בסוכות. וכשם שהקב"ה הראה לישראל שהוא עוזב שמי השמים ומשכין שכינתו על הארץ בתוך בני ישראל, כך ישראל מראים להקב"ה שהם עוזבים בתיהם ובאים לדור עמו בסוכה, בצל אמונתו:
רמז אחר: חג הסוכות בשעת האסיף הוא, באסוף כל אדם את ברכת אדמתו ומביאה לביתו. ולמען לא יגבה לב אדם עליו מפני הברכה שבבית ולמען לא יתן כל שמחתו בקניני עולם הזה, קם האיש אדוני הבית ועוזב כל קניניו ויוצא לסוכה לחסות בצל כנפי השכינה, לאמור: לה' הארץ ומלואה! ואנו אין לנו שמחה אלא בך בלבד, בצל שכינתך:
ולפיכך גם קוראים בקהלת בחג הסוכות, כמנהג האשכנזים, שלא תזוח דעתנו עלינו בכל קנינינו כי הכל הבל, ועל מה נתן דעתנו? ככתוב בסוף קהלת: סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:
עוד רמז: לפיכך באה מצות סוכה אחר ראש השנה ויום כיפורים, כי בימים אלה ישראל עושין תשובה על עוונותיהם מכל השנה; אפילו כבר נתקבלה תשובתם ונמחלו בהם עוונותיהם, אין הם מוצאים להם מקום מפני חטאיהם הקודמים, שכך היא דרך בעלי תשובה, שמרגישים כאילו אין להם מקום בעולם. אמר הקב"ה: הואיל ואין לכם מקום, בואו אלי, וחסו בצלי, בסוכת שלומי:

עכ"ל

בברכה,

בנימין שמואלי