האם אלוקים יכול לברוא אבן שאינו יכול להרים?

בס"ד

שלום יונתן,

1. השאלה, האם אלוקים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, אינה יותר מאשר משחק מילים. בדומה למי ששואל, "האם יוסי החכם יכול להיות טיפש? לא? אז מכאן שיוסי החכם הוא מוגבל שכלית!". או כמו לשאול מהו הצבע של משולש, או האם צבע ירוק הוא מר או מתוק? ודורש תשובה של כן או לא. השאלה מראה חוסר הבנה של המושג המדובר עליו.

במתמטיקה מינוס כפול מינוס שווה פלוס. השאלה עצמה נועדה לבלבל את השומע באמצעות המילים "יכול" ו"לא יכול". אי יכולת להיות חסר יכולת, פירושה יכולת. בורא שלא יכול להיות "לא יכול" הוא כמובן כל-יכול. וזהו הדבר אשר מגדיר את הבורא כמושלם וכל יכול - חוסר חסרונות. חוסר היכולת להיות חסר היא לא חיסרון.

השאלה אינה יותר ממשחק מלים. לא כל יכולת היא באמת יכולת. יכולות רבות עשויות להיות דווקא חסרונות. לדוגמה, היכולת לגמגם בתחילת כל משפט היא חיסרון, היכולת להתפתות בקלות לדבר אסור היא חיסרון, היכולת להיות שיכור אחרי רבע כוס יין היא חיסרון, וניתן להמציא עוד הרבה דוגמאות מהסוג הזה. באמצעות משחק מילים ניתן להציג כל חסרון בצורה של יכולת, ולהציג כל יכולת בצורה של חיסרון. אבל לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין מתי באמת מדובר ביכולת, ומתי באמת מדובר בחיסרון. עבור הבורא - היכולת לטעות היא כמובן חיסרון, וכך היא גם היכולת להיות "בלתי מושלם", או היכולת ליצור אבן שנוגדת את כוחו. הבורא הוא כמובן חסר חסרונות, ולכן הוא "לא יכול" להיות הרבה דברים שפירושם האמיתי הוא חיסרון ומוגבלות.

חשוב להבין שאלוקים אינו יצור הנמצא בתוך מקום ובתוך זמן כמו האדם, אלא הוא סיבת הסיבות ושורש המציאות, מכוחו כולנו מתקיימים.

אלוקים, מעצם הגדרתו, אינו משתנה לעולם, כי אינו תלוי בזמן. כיוון שהוא נצחי, אצל אלוקים לא חלים שינויים ולא חילוקים, לא תנועות ולא הגבלות. הוא אינסופי - כלומר חסר גבולות, נמצא בכל מקום ובכל זמן ללא שינוי.

לפיכך, באלוקים עצמו לא חלים שינויים לעולם, אין במציאותו כלל מושגים של עבר הווה ועתיד. מטעם זה, אלוקים אינו משנה את דעותיו כאדם, ואינו מתחלק לעולם לשניים, ואינו מגביל את כוחותיו, אלא נמצא ויהיה תמיד מה שתמיד היה. טבעו - הוא קיום נצחי שלא ייתכנו בו שינויים ולא תנועה. לו היו חלים בו שינויים או תנועה, הוא לא היה נצחי, אלא תלוי בזרימת הזמן כמו יתר הנבראים.

עובדה זו, היא שמגדירה את האינסופי והנצחי - כלומר - מי שנמצא בכל מקום ואינו תלוי בזמן. מי ששואל שאלות גבוליות על האינסוף, סותר את עצמו. בנצח אין תנועה, כי התנועה תלויה בזמן. לכן לא הגיוני לשאול על הנצחי, האם הוא יכול יום אחד לשנות את דעותיו או את כוחותיו, כי אין אצלו כלל חילוק או שינוי של עבר הווה ועתיד. עצם היותו "כל יכול" נובע מהעובדה שיש לו שליטה מלאה על המציאות, והוא ברא את כל הנבראים וכל הכוחות הקיימים בעולם. אך במציאותו לא ייתכנו שינויים ותנועות כמו בעולמנו, ולכן גם לא חילוקים והגבלות.

2. ודאי שאלוקים יכול לעזור ואכן עוזר לאדם, אך לא כל מה שהאדם תופס בתור עזרה - היא אכן עזרה.

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.
כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.
ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.
 
מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת. 

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:
http://www.hidabroot.org/he/article/109596
ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":
http://www.hidabroot.org/he/article/88622

שים לב כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן. גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק. הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים.
בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים.
המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.
 
האם יש לך ספק בכך, שמי שברא כל זאת, יש לו מטרות גדולות בשבילך?
 
ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?
 
הרי אין ספק שמי שיצר את כל המערכת המופלאה והגאונית הזו - ללא ספק יותר חכם ממני וממך, ויודע את מה שאנחנו לא יודעים וגם לא מסוגלים להבין בעולם הזה. רק בורא אינסופי מסוגל לברוא יקום כל כך גדול, וגוף כל כך מתוחכם. הוא יודע את העבר ההווה והעתיד, וכל מה שקורה בעולם. הוא מי שברא את כל תכונות הנפש שלך, את האינטליגנציה שלך, את הכשרונות שלך, את הרצונות הפנימיים ביותר שלך, את המחשבות שלך, הרגשות שלך, וכל מה שקיים בעולמך. והוא יתברך בחר לברוא אותך ולהוריד אותך לעולם הזה, ונתן לך את הגוף הזה, ואת החיים האלה, כי הוא יודע שהמסלול הפרטי שהתווה לך יוביל לבסוף לטובתך.
 
האם אינך מאמין שהוא יודע מה טוב לך? והרי כל דבר שאנו מחשיבים לטובה בעולם הזה, וכל הנאה או שמחה שהרגשת אי פעם בחייך - הגיעה רק ממנו יתברך. הוא יודע בדיוק מה יעשה אותך אדם שמח ומה יעשה אותך אדם עצוב, ומה היא התועלת האמיתית שלך.
עליך רק לבטוח בו. ולהאמין בו שהוא עושה הכל לטובה. ממש כמו ילד בן שנה שחייב לבטוח באביו ובאמו שיודעים מה טוב עבורו - אפילו כאשר כואב לו שהוא צריך לקבל זריקה מרופא, ולא יודע למה, או כשהוא נאלץ לוותר על חפץ שהוא רוצה להכניס לפיו, ולא מבין מדוע. הוא גם לא יכול להבין, אך הוא יודע שאביו ואמו אוהבים אותו - כי הם אלה שדואגים לו ומטיבים איתו.
 
האם שמעת על משל התאומים? שני תאומים היו ברחם אמם, תינוק אחד אמר לתינוק השני: "מי אמר שיש לנו אמא? האם אפשר לראותה?", התינוק השני השיב לו: "הרי אמא נמצאת מסביבנו בכל מקום, היא מחייה אותנו בכל רגע, ואנו מרגישים את חומה. בכל רגע אנו מקבלים חמצן דם ומים ומזון דרך חבל הטבור - וכל זה מגיע ממנה, אז אני יודע שהיא דואגת לנו ואוהבת אותנו". אמר לו התינוק הראשון: "אך רע לי פה, והמקום נעשה צר יותר ויותר, וברגע שחבל הטבור יתנתק נמות מיד ללא חמצן. האם זו אמא אוהבת?". השיב לו התינוק השני: "אני רואה במו עיניי שאמא דואגת לנו, היא מאכילה ומשקה אותנו, אין לי ספק שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי לסבול. אני בטוח שיש תכלית מאחורי כל מה שקורה לנו. וגם אחרי שיתנתק חבל הטבור - אני מאמין שיש חיים אחרי הלידה"!
 
עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.
 
אם החיים האלה באמת לא היו טובים בעבורך - אז הבורא לא היה בורא אותך. כי הוא יודע את העתיד וכל מה שקורה בעולם, וברא אותך בזכות הפוטנציאל האדיר להטיב לך. הוא יתברך יודע שלבסוף תודה לו. כך אמרו חז"ל, שבאחרית הימים אפילו על הרעה יודו הנשמות ויברכו "הטוב והמטיב", כי יבינו את ההטבה שבכל דבר שקרה לנו בעולם הזה. ממש כמו אדם חולה שמתרפא אצל רופא מנתח, והוא מודה לרופא בכל לבו על הטיפול המסור בו. כך נבין שכל מה שקורה לנו בעולם הזה נועד לתיקון שלנו מכל הפגמים הרוחניים שדבקו בנו, למען ההטבה הגדולה ביותר, שהיא ההטבה הרוחנית - קירבתו של בורא עולם.

אף אדם לא יכול לומר שאינו רוצה במתנה הזו, כשם שתינוק לא יכול לומר שאינו רוצה להיות עשיר ומצליח כשיהיה גדול. אי אפשר לדבר מתוך בורות על התכלית הגבוהה של הנשמות, ובעולם הזה כולנו בורים, וצריכים לבטוח בה'. הידיעה השכלית מוגבלת בגופי חומר אשר עומדים בפני נסיונות בהמיים, אך לשם כך ירדנו לעולם החומרי, כדי לעמוד במבחן זה ולבטוח בטוב האלוקי.
 
צריך לשים לב שכל מה שאנו מגדירים בתור טוב, או בתור רע, בתור צודק, או בתור בלתי צודק - הוא רק האופן שבו ה' יצר את שכלנו.
אלוקים הוא המציאות האמתית, ויצר את הכול - ההגיון והלב. איננו יודעים דבר שאלוקים לא קבע שנדע, איננו אוהבים או מרחמים בלי ה' אשר קבע בנו רגשות אלה, החליט כמה נאהב וכמה נרחם, מה נרצה וכמה נרצה. החכם מבין שה' יתברך נתן לו את חוכמתו, את השכל והרחמים, ולכן יבטח ביוצרו בלב שלם - גם בדברים שאינו מבין עדיין.

נ.ב.

אמליץ לך לקרוא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית", המתארת דו-שיח עם אלוקים על שאלות רבות באמונה (הוכחות למציאות הבורא, משמעות החיים, אמיתות התורה, למה אלוקים ברא אותנו ועוד). לקריאת החוברת, חפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית".

אשמח לעזור לך בכל שאלה.

בברכה,

דניאל בלס