תורת הנפש בתורתינו הקדושה

שלום
(נא לשים לב: השאלה דלהלן נשאלת מעומק לב, אחרי עיון, ומצוקה מטרידה בעניין דלהלן, והשואל הינו אדם יסודי באפיו. שום 'בערך' לא יתקבל בברכה ולא יפתור מצוקה. נא להעביר למשיב שבאמת בקי בעניין, ובעיקר שתחום עיסוקו בעניין, והלוואי אם שייך, שהיה פעם מוטרד מהעניין. תודה רבה רבה!)

ובכן, תרפיה מנטלית או העצמה אישית, נראים דברים שנחוצים (כמעט) לכל אדם, בדור הזה בוודאי, ומומלצים ע"י מומחים - לפעמים כלחם חק. כך גם התעמלות פיזית.

איך זה שלמעשה לא רואים שום רמז אפס קצהו בתוה"ק, אלא רק או רוחניות לגמרי או 'ונתתי עשב' גשמיות, ולא רואים פסוק כמו "ויאמר ה', הנה נתתי לך כוחות גוף ונפש ונפחתי בך נשמה, ויאמר חזק את גופך ואמץ את יכולות מחך הנפלאים, התאמן על כוחות נפשך ותראה פלאות (מודעות עצמית, דמיון מודרך, וכולי וכולי,), לך נא והתעמלת בעמל הליכה (רש"י: עמל הליכה - ספורט בלע"ז) ויחזק כחך אשר נטעתי בך", "ויאמר, בן אדם! חיה עם מודעות אישית למען תחיה ורבית וידעת את עצמך ולא תונה את אמיתך, וחזקת והיית לאיש. ויאמר זכור אשר נשמתך היא החשובה, ואחר כל זאת, אליה תהיה עיקר מגמתך ובה השקע ועשה עמה חסד כי בה תבוא לפניו והיא הנשארת לך לנצח ובה תירש עולמך ונהנית מזיו השכינה", וכדומה.
ואם יש איזשהו רמז מוצפן באיזה מאמר חז"ל, עדיין השאלה בעינה עומדת איתנה, איך זה שאם תורתינו תורת חיים, אין בה הכוונה ברורה לבריאות הנפש הבסיס לקיום חיים שפויים