איך כתוב שה’ ניחם שעשה את האדם, הרי לה’ אין טעויות?

שלום רב,

ברור שלא שייך לפניו יתברך חרטה, שהרי הוא יודע את העתידות, וכך נאמר (שמואל א' טו כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", אלא מה שנאמר (בראשית ו ו) "וינחם ה' כי עשה את האדם", וכן (שמואל שם יא) "נחמתי כי המלכתי את שאול", דיברה תורה כלשון בני אדם, והכוונה שראוי להתחרט עליהם אם לא שעשה כן לאותה סיבה שהיה צורך לעשות כן.

מקורות: ראה עיון יעקב על מסכת סוכה (דף נב עמוד ב).

בברכה,

הלל מאירס