למה מיועד ההספד על הנפטר?

שלום רב,

1. הגמרא (סנהדרין דף מו סוף עמוד ב) מסתפקת אם ההספד הוא משום כבוד החיים או כבוד המת, ונפקא מינה לעניין מקרה שביקש שלא יספידו אותו. ומסקנת הגמרא (שם דף מז עמוד א) שהוא משום כבוד המת.

וכן פסק השלחן ערוך חושן משפט (סימן רנג סעיף ל) שכיב מרע שציוה ואמר אל תספידוני, אין סופדים אותו. וכתב הסמ"ע (ס"ק סט) שמלשון "אין סופדין אותו", משמע שאסור לספוד אותו, כי ההספד אינו אלא משום כבוד המת, והרי מחל על כבודו, שמצוה לקיים דברי המת.

ומכל מקום יש אומרים שאם מדובר ברב גדול וצדיק מרביץ תורה בישראל, וציוה שלא יספידוהו, אין שומעים לו, משום כבוד הציבור. אלא שראוי לקצר בשבחיו של הנפטר, ולהאריך בדברי מוסר והתעוררות (שו"ת יביע אומר חלק ט' חלק יורה דעה סימן לג).

2. אמרו בגמרא (שבת דף קה עמוד ב) כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו, ואינו מאריך ימים מדה כנגד מדה. ופירש רש"י: הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם אף לחייו לא יחושו מן השמים.

3. מלבד האמור כתב בפרדס הגדול (סימן ד) שאחר שמת האדם מספרים בהספדו במעשיו הטובים, ובכך תהיה לו מנוחה טובה. וע"ע בספר מגיד מישרים (פרשת שמות) שכתב, שכאשר מסתלק הצדיק מן העולם, כמה נפשות שאין להם מנוחה באים אליו, וכאשר מספידים אותו בדברי תורה נפשו מתעטפת באלו המלים, ועל ידי כן עולה נשמתו בדרגות גבוהות. וגם הנפשות האלו מתעטפות בדברי ההספד וכו'. ע"ש. וע"ע במעבר יבק (שפת אמת פרק יט) שההספד יש בו תועלת גדולה למת, שעל ידי ההספד מתעוררים רחמים עליו ועל כל בני דורו, ובפרט כשהוא מביא לידי דמעות, שאז מעלים את המת לשערי דמעה העליונים, שערים המסולקים מן הדין וכו'. ע"ש.

בשורות טובות,

הלל מאירס