מי עדיף, אדם שהוא בטבעו רע וגובר על יצרו, או מי שבאופן טבעי נמשך לקיום תורה ומצוות?

שלום רב,

הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ז) הביא מחלוקת הפילוסופים והחכמים אם העמל לכבוש את יצרו עדיף ממי שטבעו ישר הולך לקיום מצוות התורה.

והרמב"ם הכריע ביניהם, שבמצוות השמעיות על זה אמרו (מסכת אבות פרק ה משנה כג) לפום צערא אגרא, וכמה שהוא יגע לכבוש את יצרו יותר טוב, אולם במצוות השכליות עדיף אדם שמטבעו נשמר מלעבור עליהם.

בברכה,

הלל מאירס