האם בן מאומץ חייב לשבת שבעה על אביו המאמץ?

שלום רב,

1. בן מאומץ אינו חייב לשבת שבעה על אביו המאמץ אפילו אם גידל אותו מקטנותו. אך יראה עצמו שהוא בצער על פטירתו, ואם אפשר לא יגלח כל שבעה או שלשים.

אמנם מותר לו לשבת שבעה משום הכרת הטוב למי שגידל אותו והיה לו כאב, אלא שהוא חייב בתלמוד תורה בשעה שאין מנחמים. ורק כשבאים מנחמים פטור מתלמוד תורה. וכן ביום הראשון הוא חייב בהנחת תפילין, ואין לו לנהוג בדיני אנינות כלל (יעויין חזון עובדיה אבלות חלק א' עמודים תקנא-תקנג, וקצור שלחן ערוך ילקוט יוסף כיבוד אב ואם פרק ו סעיף ח).

2. הוא לא חייב לעשות עליו קריעה. אולם הרשות בידו לעשות עליו קריעה, ואף נכון וראוי שיעשה כן ואין לחוש לאיסור בל תשחית. ועליו לברך בשעת הקריעה ברכת דיין האמת בשם ומלכות (יעויין חזון עובדיה שם עמוד תקנב).

3. ראוי מאוד שיאמר עליו קדיש, משום הכרת הטוב שגידל והביא אותו עד הלום, אך אין זה חיוב ממש כמו באב ואם (יעויין שם עמודים תקנא-תקנג, וקצור שלחן ערוך ילקוט יוסף שם סעיף ט).

בכל האמור אין חילוק בין אם הוא רשום בתעודת זהות או לא רשום.

בשורות טובות,

הלל מאירס