דילמה מוסרית בעבודה בנוגע לחוגגים את חגי הנצרות

שלום וברכה
תודה על ההתייחסות.
לאחרונה נתקלתי בדילמה שמציקה לי לא מעט. אני סייעת צמודה לתלמיד אוטיסט בכיתה ז שנולד בארץ להורים שעלו מרוסיה. בשבועות האחרונים הוא מדבר איתי בהתלהבות רבה על חגי הנצרות המתקרבים ועל ההכנות אצלם בבית.
ביתי מתנהל ברוך השם על ברכי היהדות ואף ציונות.
מעולם לא הייתי קרובה ככ להתנהלות הזו של יוצאי חבר העמים ומהמקום שאני נמצאת בו היום לצערי אני מוצאת עצמי מוטרדת מכך ואף כעוסה ועצבנית ואף פגועה "בשם היהדות". איך הנוהל שלהם השתרש פה בארצנו? איך מקבלים את זה בשתיקה? איך אפשר לשמוח בחגים של אלו שרדפו והשמידו את העם היהודי ? מילא שם כשהיה פחד מהם אבל כאן בארץ ישראל?
איך אני בתור יהודיה דתיה וגאה במסורת, שאוהבת את השם יתברך מתמודדת עם התלהבות של ילד מתבגר (והוא לא היחיד מן הסתם לצערנו) ועם כל הסממנים שלהם המפוזרים ברחובות?
אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ובשבילי היא חסד גדול וברכה.
מבקשת עצה והדרכה כיצד להתמודד
תודה וכל טוב.