התנ"ך

בס"ד
 
שלום וברכה,
 בספר התורה מוזכרים החוקים, אך לא נאמר כיצד מקיימים אותם להלכה. כך לדוגמה, נאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אך בשום פסוק לא נאמר מה כותבים במזוזה!
בספר התורה לא נמצא ביאור מהי בעצם מזוזה? או מהי ציצית? או מהם תפילין? או מהי כתובה? או כיצד שוחטים? או כיצד עורכים ברית מילה? או כיצד מקדשים? או אפילו מהן המלאכות האסורות בשבת?
 
כל תרי"ג מצוות מתועדות בספר התורה, אך לא נאמר כיצד לקיימן. זאת מאחר שההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. משה רבנו קיבל מפי ה' הדרכה מעשית כיצד לקיים את מצוותיו, ומשה רבנו לימד את בני ישראל, הסביר להם מהי מזוזה ומה כותבים בה, כיצד נראות תפילין ומהן הפרשיות שבתוכן, מה עורכים קידושין ומה נוסח הכתובה, כיצד עורכים שחיטה, מהן 39 אבות המלאכה האסורות בשבת ועוד. בלעדי הדרכה זו - אין כל אפשרות לקיים את המצוות הכתובות בתורה.

התורה הצפינה בה חוכמה רבה, ורוצה שיפרשו אותה על ידי החכמים, כפי שציותה את העם.

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה.
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".
בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
 

 המצווה לשמוע לפסיקת החכמים נמצאת בתורה:
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה - לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא)
 
והנהגה זו נאמרה בכל דור ודור:
"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט).
"אל השופט אשר יהיה בימים ההם - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (משנה עדויות א, ה)
עוד נאמר בפירוש בתורה לשמוע להוראותם של זקני הדור: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).
התורה מצווה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא, פרק יח, ל), ולמדו מכאן חכמים: "עשו משמרת למשמרתי" (יבמות כא, א).
כידוע, מרדכי ועזרא הסופר תיקנו תקנות עוד בימי התנ"ך, בימי בית המקדש.
 
עוד על סמכות חכמים מן התורה:
https://www.hidabroot.org/article/2587
 
מדוע סומכים על המפרשים?
 
1. בקיאות במקורות:
כל אחד יכול לפרש פירושים, להטעות עצמו ואחרים, כשהוא מוציא פסוקים מהקשרם המקורי לפי דעתו הקצרה, ואנכרוניזמים שהוא עושה לטקסט. החוכמה היא לדעת לפרש נכון - על פי כל חוכמת החכמים שקדמו לנו, ולא בניגוד אליהם.  להבדיל, גם בעולם החילוני ישנו מושג של סטודנט ומושג של דוקטור ומושג של פרופסור, וסטודנט שרק התחיל ללמוד את תורת היחסות ודאי לא יקשה על משוואותיו של איינשטיין, כי יגלה בכך רק את בורותו.
המפרשים הגדולים, להבדיל אלף הבדלות, הם כמו איינשטיין בעולם הכללי. אלו מומחים שגילו מומחיותו בכל חלקי התורה הש"ס המדרשים וההלכה, ולכן כל פירוש שמפרש מגלה את מכלול ידיעותיו. הם למדו את התורה ישר והפוך, ועל כן בקיאים בה, ולא יוציאו פירושים מחוץ להקשרם. כדי לפרש את המילה "בראשית" בצורה נכונה, צריך להכיר מילה זו לא רק במקומה בטקסט, אלא גם בכל מקום נוסף ברחבי התנ"ך, ומה אמרו עליה במשנה ובמדרשים, ולהכיר את שפת הקודש ודקדוקיה. המפרשים גילו בקיאות רבה בכל כתבי הקודש, ומי שישיג גם הוא "פרופסורה" בכל התורה, יידע להעריכם נכונה ויוריד כובעו בפניהם...
 
2. קירבה היסטורית:
מבחינה היסטורית, המטרה היא להתחקות אחרי הכוונה המקורית של המקורות. רש"י ומפרשים שחיו לפני אלף שנה ויותר היו קרובים לכתבי הקודש הרבה יותר מאיתנו - הן מבחינה היסטורית, הן לשונית והן תרבותית, מלבד שכל ראשם היו מונח בתורה הקדושה, הם הכירו את השפה ועולם המושגים העתיק טוב מאיתנו. בנוסף, הם ינקו את תורתם מרבותיהם שינקו אותה מרבותיהם במסורת של דורות, וכך קיבלו פירושים נאמנים והסברים נכונים לכוונת הראשונים. על כן יש לפירושם גם מעמד היסטורי, העוזר לנו בהבנת המקורות בצורה טובה יותר.
 
3. קדושה:
אנו מאמינים במושג שנקרא ירידת הדורות, אשר מסמל ירידה ברמתנו הרוחנית, עד בוא המשיח והגאולה. ירידה זו מתבטאת בקושי רב יותר להבין את תורתנו הקדושה, שהיא רחבה מיני ים. החכמים שהיו קרובים יותר למתן תורה, ניחנו בלב רחב משלנו ושכל עמוק להרחיב ולפרש מה שאין בכוחנו לפרש (אחת ההוכחות המובהקות ביותר לכך נמצאת בדרשות חז"ל שמפוזרות לכל אורך התלמוד, שפה סודית שאין לנו כמעט הבנה בה כיום, ולא יכולת לדרוש דרשות מדעתנו). גם חייהם מעידים עליהם שהקריבו יותר מאיתנו עבור לימוד התורה, מסרו עליה נפש, מה שהקנה להם קדושה יתירה לכוון לפירושים נכונים בתורה. אין דומה פירושו של מי שמוסר נפש על לימודו לבין מי שיושב ללמוד על סיר הבשר.
 
בברכה,
דניאל בלס