ראיתי כמה כתבות על המחלה אלצהיימר (השם ישמור) ועל שכיחותה בקרב האוכלוסיה מגיל 80+. וזה קצת מלחיץ איך נכון להסתכל?

שלום וברכה,

אין ספק שמחלה זו הנה בגדר ייסורים - לא רק לחולה בה, אלא גם לבני משפחתו. 

אפילו הייסורים הקטנים ביותר באים לאדם בחשבון מדוקדק משמים. אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"
אמר רבי עקיבא: "יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי [רופא] פלוני, ועל ידי סם פלוני!" (עבודה זרה דף נה, א). התורה מכנה את הייסורים "חלאים רעים ונאמנים" (דברים כח, נט), ומסבירים חז"ל שהם רעים בשליחותן, שמייסרים את הגוף, אך גם נאמנים בשבועתן, שהם ניתנים במידה מדויקת ולא יותר ממה שנגזר משמים.

אפשר לראות במחלה זו תיקון אחרון לנשמה, כפרת עוונות. אך יש בה גם תיקון לבני המשפחה המתמודדים במצווה קשה של כיבוד הורים. ראה דברי הרב זמיר כהן בנושא מחלות נפשיות:

 https://www.hidabroot.org/video/60936

וראה גם:

https://www.hidabroot.org/question/155197

בברכה,

דניאל בלס